האם אי-הידיעה פותרת?

שאלה קצת מורכבת. אם אני לוקח חפיסת אוכל ואוכל - אני עלול לאכול מה שלא כשר. נופלת עלי חובה לבדוק על המדבקה - האם האוכל הזה כשר לפני אכילתו. אני לא יכול להסתמך על ספק או "אי-ידיעה" בשביל להכשיר. מכאן אני לומד כלל - חובה לחקור את האמת (אם יש אפשרות) בכל דרך סבירה על מנת להמנע מעבירה. אולי אני טועה בכלל הזה, כי: מצד שני - ילד שנולד לאשה נשואה בזמן שבגדה בבעלה - ספק ממזר. ויהיה חטא גדול להתחתן איתו ועם צאצאיו ולאוים רבים נוספים. והיום יש אפשרות לברר את האמת ולמנוע ממנו ומסביבתו לעבור על עבירות חמורות. בדיקת רקמות. אך הרבנות מונעת בכל דרך ביצוע בדיקה במקרה הנ"ל בשביל שלא יצא הילד ממזר (טובת הילד כאילו). האם זאת לא טמינת ראש בחול והתחמקות מחקר האמת? האם זה מכשיר את הספק? הרי אנחנו מבינים שממזרים DEFACTO מסתובבים בינינו ואיתם אנחנו מתחתנים ומביאים ילדים שהם גם ממזרים וכו'. זה שררבנות החליטו "עדיף לא לדעת" לא אמור להכשיר. תודה.