הלכות גוי ושבת

שלום רב,

אסור לבקש מיהודי לכבות את האור בשבת, אולם אם האור מפריע לישון מותר לבקש מגוי שיכבה.

מקורות: ראה לבעל החות יאיר בספרו מקור חיים (סוף סימן רעז) שכתב, שמי שאינו יכול לישון לאור הנר, מותר לומר לגוי לכבותו, דהוה ליה שבות דשבות, שאין לך מצוה וכבוד שבת גדול מזה. ע"ש.

וכוונת קדשו על פי הנפסק בשלחן ערוך אורח חיים (סימן שז סעיף ה) שדבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות, מותר לישראל לומר לאינו יהודי לעשותו בשבת, והוא שיהיה שם מקצת חולי או יהיה צריך לדבר צורך הרבה או מפני מצוה. ע"ש. וממילא היות שכיבוי הנר הוא בכלל מלאכה שאין צריך לגופה, ממילא אין בזה אלא איסור דרבנן (וכמו שנפסק בשלחן ערוך ומשנה ברורה אורח חיים סוף סימן שלד), ולכן מותר לומר לגוי לכבות את הנר כשזה מפריע לשינה כי זהו שבות דשבות במקום מצוה וכבוד שבת.

וכיוצא בזה כתב בשו"ת שב יעקב (סימן טו) דמה שנוהגים בכמה קהילות שבא גוי לבית הכנסת בליל שבת, ומכבה את כל הנרות, היינו טעמא שכיון שאיסור כיבוי הנרות הוי רק שבות, דהוי מלאכה שאין צריך לגופה, ואמירה לנכרי שבות, הוה ליה שבות דשבות. ואע"פ שאסור לומר לנכרי לכבות דליקה, שם הטעם משום גזירה, כיון שאדם בהול על ממונו חיישינן דאי שרי ליה, אתי לכבויי בעצמו, וכמו שכתב הר"ן. וע"ע חזון עובדיה שבת חלק ג' (עמודים תסח-תעב).

וכן יעויין שו"ת נשמת שבת חלק ה' (סימן עא) שהתיר לכבות את אור החשמל בשבת באופן שהוא מפריע לשינה, מטעם זה דהוא שבות דשבות לצורך מצות עונג שבת שהשינה בשבת עונג - כל שכן שנת הלילה שהיא עיקר השינה הנצרכת בהכרח לאדם. ובפרט בכיבוי אור החשמל שלכל הדעות (גם למי שמחייב על מלאכה שאין צריך לגופה) אין זה אלא איסור דרבנן ואין לו את החומר של מלאכה שאין צריך לגופה. ע"ש.

בברכה,

הלל מאירס