האם צריך להיות שמח בחלקו גם ברוחניות?

שלום רב,

דברי המשנה במסכת אבות (פרק ד משנה א) בן זומא אומר, איזהו עשיר השמח בחלקו - נאמרו דווקא על עניינים גשמיים שבהם האדם צריך להיות שמח במה שנפל בחלקו, ולא יתקנא במה שהשיגו אנשים אחרים, אולם ברוחניות ההפך הוא הנכון, שתמיד צריך להסתכל על אנשים שהשיגו יותר ממנו בתורה, במצוות ובמעשים טובים - ולשאוף להיות כמותם, וכפי שמופיע בתנא דבי אליהו (פרק כה) שכל אחד ואחד מישראל חייב לומר, מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב.

וכן הובא בשם האדמו"ר בעל התניא זצ"ל, שרוחניות וגשמיות הם הפכים בעצם מהותם. מה שמעלה בגשמיות, הוא חסרון ברוחניות. בגשמיות, השמח בחלקו הוא בעל המעלה הגדול ביותר, ועל ידי עבודה יגיע אחד כזה למדרגות הגבוהות ביותר. אבל ברוחניות השמח בחלקו החיסרון הגדול ביותר, והוא, רחמנא ליצלן, יורד ונופל (הריי"צ זצ"ל בהיום יום, ל' סיון, וכן באגרות קודש חלק ד' עמוד קכא).

והגר"ח פלאג'י זצ"ל בספרו נפש חיים (מערכת ב אות סב) הביא בשם הקדמונים ז"ל בדרך רמז על הפסוק (דברים ד לט) "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" - "בשמים" היינו בעניין יראת שמים ובתורתו ובמצוותיו צריך שיראה האדם וילמוד מאדם שהוא למעלה ממנו. אבל בדבר הגשמי "ועל הארץ מתחת" שיראה ללמוד ממי שהוא פחות ממנו ולא ירדוף אחר תענוגי העולם הזה. וכן כתב הקדושת לוי (פרשת אמור ד"ה והשיאו).

אמנם לפעמים גם ברוחניות צריך להיות שמח בחלקו, כגון שעדיין אינו ראוי לעסוק בחכמת הקבלה, משום שלא מילא כרסו בש"ס ופוסקים, שעליו להיות שמח בחלקו, ולא לצאת חוץ לגדרו ללכת בגדולות ובנפלאות ממנו (ראה בפירוש הגר"א על משלי כא יז. וכן ראה בספר פרי הארץ בחלק מכתבי קודש מכתב כב, הובא בשו"ת רב פעלים חלק ג' חלק סוד ישרים סימן יג ד"ה ואת, ובשו"ת יחוה דעת חלק ד' סימן מז ד"ה ובאמת).

כמו כן, אם מסיבות שונות אין באפשרותו לעסוק בתורה יותר מאיזה זמן כל יום, עליו לשמוח בחלקו (ראה תפארת שלמה פרשת כי תבא ד"ה ושמחת בכל הטוב), וכתוב במסכת ברכות (דף ה עמוד ב, ורש"י שם) שרבי יוחנן ראה את רבי אליעזר בוכה, אמר לו, למה אתה בוכה, אם בגלל לימוד התורה שלא למדת הרבה כרצונך, שנינו, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים.

בברכה,

הלל מאירס