האם ליוייתן הוא דג

שלום וברכה,

 הלוויתן הוא כמובן יונק.

 אך ה"לוויתן" האמור במדרשים אינו הלוויתן המוכר לנו כיום, אלא כינוי לחיית ענק שנבראה בבריאת העולם ונכחדה מאז, כפי שכתב רש"י:

"בדברי אגדה הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם" (בראשית א, כב)

 המדרש אומר שחיה זו שמורה לצדיקים לעתיד לבוא:

"אמר רבה אמר רבי יוחנן: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן" (בבא בתרא עה, א), ולכן חז"ל דנו בכשרותה, והוכיחו מהפסוק שיש לה קשקשים.

 החתם סופר כתב על הלוויתן האמור בגמרא (בבא בתרא דף עד, עמוד ב):

"אמר רב יהודה אמר רב, כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם, אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו, מה עשה הקב"ה סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא" - נמצא, שסעודת הלויתן תהיה מן הנקיבה, ויתכן שהזכר טמא והנקבה טהור, כמ"ש תוס' בנדה לענין תרנגולתא דאגמא, ושפיר יש לדון אודות הזכר - אם דג טהור הוא."

 הפסוק באיוב מתייחס לחיית הענק הזו שנכחדה. ייתכן שהיא היתה מין של דינוזאור ע"פ מה שנאמר בנביא: "על לוויתן נחש בריח ועל לוויתן נחש עקלתון" (ישעיה נא, ט), מכאן אולי אפשר לומר שהיתה שייכת למשפחת הנחשים/זוחלים.

 החתם סופר (על חולין סז, עמוד ב), שואל מדוע נאמר שיש לאותו יצור סנפירים, לאחר שכבר הוזכר באיוב שיש לו קשקשים (שכן קיבלנו במסורת את הכלל הקובע שכל שיש לו קשקשת גם יש לו סנפיר, כך שבאיוב לא נצרך לכתוב גם סנפירים). ומשיב החתם סופר, שהכלל הזה נאמר רק על דגים, ואילו הלוויתן המדובר הוא חיה ולא דג.

 מכאן שהגמרא שציטטת עוסקת בדין קשקשיה וכשרותה של חיה פלאית זו (שאינה דג) ואינה מצויה עוד בעולמנו, אך תתגלה שוב לעתיד לבוא.

 בברכה,

דניאל בלס