איך אפשר להמשיך להאמין אחרי כל הצרות?

הגיע לאזני מידע כאילו הנצרות הוקמה בגלל שראשי העם היהודי בזמנו היו מושחתים, ואז קמו כמה יהודים שרצו לתקן כביכול את המעוות והשחיתויות ובגלל זה הם נודו ע"י ראשי העם (המושחתים) ומזה נהייתה הנצרות, היתכן? אני יודעת שלא. מה אני יכולה לעשות כדי לדעת מה להשיב לאפיקורס? אני עובדת במקום חילוני ומפריע לי שרב הזמן אין לי תשובות לטענות שלהם. חוץ מזה האין זה נכון שאולי צריך להיות אדם הגון לגמרי מבחינת דרך ארץ ורק אז להתחיל בעבודת ה'? מה אם אני חרדית ומנהלת אורח חיים חרדי אבל מצד שני אני מכירה אנשים שבבין אדם לחברו הם הרבה הרבה יותר טובים ממני? בכלל אני הרבה פעמים מרגישה שאני לא יודעת בכלל למה אנחנו חיים, הרי יש אירועים טראומתיים בחיים שכל אדם חייב לעבור, למה זה טוב? אני כבר לא יודעת למה לצפות מצד אחד רע לי בחיים האלה מכל מיני סיבות (איני מצליחה לראות את החצי כוס המלאה) התחושה שלי היא שאין ביכולתי להשיג את הדברים שאני הכי רוצה (לפחות חלק) אני מרגישה המון עיכובים, לפעמים אני פשוט מחכה שזה ייגמר ואז אני שואלת למה כל זה? אני מכירה את התשובות הסטנדרטיות שאומרות שהקב"ה טוב שרוצה להיטיב והוא לא רוצה לתת לנו מתנת חינם, אלא רוצה שנרגיש שמגיע לנו ועמלנו על זה אבל לפעמים החיים כרוכים בכל כך הרבה סבל אכזבות ועוגמת נפש, ואז מגיעה השאלה האמיתית שבעצם עם הקב"ה לא היה בורא אותנו אז פשוט לא היינו קיימים ולא היינו זקוקים לשום שכר כי פשוט לא היינו קיימים, אז בעצם מה סיבת הסיבות לקיום העולם? וכל זה בלי להזכיר את הסבל של כלל האנושות אנשים מתים מרעב כל יום, מתים במלחמות וממחלות, יש המון סבל, למה??? איך אני יכולה לקבל ולהמשיך להאמין בטובו של הקב"ה אחרי השואה וכל הסבל האנושי שאני יודעת שקיים בעולם הזה? איך?! אני מתבכיינת על דברים (לדעתי בצדק) שאחרים היו רוצים שאלה היו הצרות שלהם, ובכל זאת. אני פשוט משתגעת. תשובתכם דחוף!!!