מאיפה אמור חרדי מן השורה להצליח להשתמש, בענייני התורה ובענייני העולם, בכוחות הנפש האיתנים שנמצאים אצל כל אחד?  

בס"ד

שלום וברכה,

לכל אדם יש סיפור חיים המיוחד רק לו, ונסיונות שה' שלח לו כדי לבחון אותו אם יהיה צדיק או רשע. ראה במאמרי "במה אני מיוחד":

https://www.hidabroot.org/article/185253

מלחמה אינה מצב אידיאלי, ואינה מייצגת אידיאל ביהדות. מה גם שאף מדינה מערבית מודרנית ודמוקרטית אינה דורשת לגייס אנשים לצבא בכוח.

התכלית הגבוהה מכל תכלית אחרת היא הבחירה לעבוד את ה' ולעסוק בתורתו, הדבקות בה'. זהו האידיאל הגבוה מכל אידיאל. עמל התורה, המתבטא גם בקיום המצוות המעשיות, בהקפדה עליהן ובכוונה הפנימית בעשייתן. ואם ה' שולח לאדם ייסורים שונים על הדרך - הרי שאלו נסיונות לכפר על עוונותיו מגלגול זה או גלגולים קודמים כדי להוכיח גבורתו ולהגדיל שכרו לעולם הבא. אך ייסורים אינה תכלית אלא אמצעי!

התכלית היא עשיית התורה והמצוות לשמה (לשם שמים). ראה:

http://www.hidabroot.org/he/question/132674

וכך כתב הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פרק י"ג הלכה י"ב):

"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם כל שבטי ישראל, מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו, ולהורות לרבים דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים, שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכים מלחמה כשאר ישראל, ולא זוכים לעצמם בכח גופם, אלא הם חיל השם יתברך. ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש אשר נדבה רוחו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' ולשרתו, לדעת את ה', ולהבין ולהורות בתורת ה', והלך ישר כמו שעשהו ה' ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכהו בעולם הזה בדבר שיספיק לו פרנסתו, כמו שזיכה לכהנים הלוים, וכן אמר דוד, ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי". 

הדבקות בה' - דרגותיה הן אינסופיות ונמשכות לאורך כל החיים, בעבודה שבין אדם לחבירו, ביחס לשכנים, עם אשתו, כלפי ילדיו, בענייני ממון ופרנסה, בביטחון בה', ובעיקר בקיום המצוות ועמל התורה שהן התכלית. הן הרבה יותר ממעשה גבורה חד-פעמי, לחיות עבור ה' לרוב קשה הרבה יותר מאשר למות למען ה'. ועבודתו היא עבודה פנימית, אשר פרותיה הרוחניים אינם נצפים לעין, ומכאן חשיבותה - דווקא מתוך ענוותנותה שאינה זוכה לסיפורי גבורה ופאר בעולמנו. היא מסתירה את הדבקות שבלב, ודבקות זו אינה נראית לאף עין עד השיבה לעולם האמת, אז מתגלה כל נשמה ונשמה בפארה הרוחני אשר השיגה - רמת דבקותה בה' כל ימי חייה בעולם הזה.

 כך אמרו חז"ל: "אם למדת תורה הרבה, נותנים לך שכר הרבה. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעלתך. ודע, מתן שכרן נד של צדיקים לעתיד לבוא." (אבות ב, טז)

בברכה,

דניאל בלס