האם חייב לברך ברכת המוציא עם מלח?

שלום רב,

כתב השלחן ערוך אורח חיים (סימן קסז סעיף ה) לא יבצע עד שיביאו לפניו מלח או ליפתן (פירש רש"י, כל דבר הנאכל עם הפת) ללפת בו פרוסת הבציעה, והסביר המשנה ברורה (ס"ק כז) דהיינו כדי שתהא נאכלת בטעם משום כבוד הברכה, ועוד כדי שלא יצטרך אחר כך להפסיק בין ברכה לאכילה לבקש מלח ותבלין.

אולם ראה שלחן ערוך שם, שאם הפת נקייה או שהיא מתובלת בתבלין או במלח כעין שלנו או שנתכוון לאכול פת חריבה אין צריך להמתין מלבצוע עד שיביאו לו מלח.

אלא שכתב הרמ"א שם, שמכל מקום גם באופנים אלו מצווה להביא על כל שלחן מלח קודם שיבצע, כי השלחן דומה למזבח, והאכילה כקרבן, ונאמר "על כל קרבנך תקריב מלח", והוא מגין מן הפורעניות, והסביר המשנה ברורה (ס"ק לב) דאיתא במדרש, כשישראל יושבין וממתינין זה את זה עד שיטלו ידיהם והם בלא מצוות השטן מקטרג עליהם, וברית מלח מגין עליהם. עוד הביא המשנה ברורה (ס"ק לג) בשם המקובלים, לטבול פרוסת המוציא במלח ג' פעמים.

בברכה,

הלל מאירס