יעוד הנשים בעולם לפי תורת הסוד.

בס"ד

שלום וברכה,

נא לראות כאן הרצאה על מעמד האשה ביהדות:

http://www.hidabroot.org/video/60793

ומאמר שכתבתי בשם "האם אני פחות חשובה?"

http://www.hidabroot.org/article/3845

איסור אשת-איש נאמר כמובן גם לגברים, שהרי גבר שבא על אשה נשואה חייב מיתה בדיוק כמוה. כל גבר (בין רווק ובין נשוי) שבא על אשה נשואה שאינה שלו - עבר על איסור כרת - בדיוק כמו האשה הנשואה שהיה איתה.

עם זאת, בימי התורה היה מותר לגבר לשאת יותר מאשה אחת. ולכן אם בעל בא על אשה רווקה איסורו פחות חמור.

לגבי נשיאת נשים רבות בעבר - הדבר היה נהוג בימי המקרא כי היה צריך ליישב את הארץ, וגבר אחד מסוגל להקים משפחות רבות ולזהות את כל ילדיו מכל אשה ואשה, אך אשה אחת לא יכולה להתחתן עם מספר גברים ולזהות את כל ילדי בעליה. ולכן כך היה טבע העולם וההיתר ההלכתי בדבר זה. אולם רצון התורה האידיאלי שיהיה לגבר רק אשה אחת, ולכן נבראו רק אדם וחווה.

אולם התרבות בעולם השתנתה, ונשים כיום לא מסכימות לכך, ולכן ההלכה קבעה גזירה שאסור לאדם לשאת יותר מאשה אחת, וזה נקרא בשם: חרם דרבנו גרשום.

 כפי שתוכלי לראות, התורה היא נצחית, והיא מתחשבת בכל המצבים ובכל הזמנים, ופוסקת את ההלכה בהתאם לצרכי הדור.

עם זאת, בטבע הבסיסי ביותר ה- גבר מסוגל להתחבר לשתי נשים (ולהפרות שתי נשים), בעוד הטבע הבסיסי של אשה שהיא מסוגלת להתחבר רק לבעל אחד (כפי שהיא יכולה להיכנס להריון רק מבעל אחד). דבר זה מתבטא גם בטבע ההולדה וגם ברגש (אשה היא בעלת חוש רגשי מפותח יותר, ומתחברת לבת-זוגה בצורה רגשית חזקה יותר. מחקרים פסיכולוגיים מעידים שאשה בטבעה אינה מפרידה בין משיכה לבין רגש לאדם, בעוד גבר בטבעו מסוגל להימשך לאשה גם מבלי לחוש כלפיה שום רגש).

בקיצור, גבר שבא על אשה שאינה שלו - עובר על חרם דרבנו גרשום, וגם עובר על מצווה של בין אדם לחברו כלפי אשתו. רק שאיסורו חמור פחות מהטעם שהובהר.

התורה מכירה בצרכיה המיוחדים של האשה, ולכן פטרה אותה ממצוות שהזמן גרמן - הרי הקב"ה הטיל על נשים את התפקיד הנכבד של הבאת ילדים לעולם, הכניסה להריון, הנקה, טיפול בילדים הקטנים וחינוך. לכן התורה פטרה אותה ממצוות התלויות בזמן. ופירוש הדבר שהאשה טובה כפי שהיא,  ומתקנת את נפשה ללא מצוות אלה. בעוד הגבר זקוק למצוות כמו תפילין וציצית כדי להגיע לשלמותו. כי הגבר והאשה שונים זה מזה. אפילו היצרים שלהם שונים: בין הגברים יש יצר רע של תחרותיות וגאווה וכבוד והסתכלות במקומות אסורים, לעומת זאת אצל נשים יש יצר רע אחר של רכילות ושל צניעות. 

היהדות מלמדת אותנו את חוקי הבריאה (תורה היא מלשון הוראה, הוראות יצרן). מהתורה אנו למדים שגבר ואשה הם שני חלקי נשמה נפרדים, אשר ביחד מהווים אדם אחד שלם. אך בנפרד - לכל אחד מהם יש יתרונות וחסרונות משלו לעומת המין השני. מה שיש לזה אין לזה, ומה שאין לזה יש לזה. לכן מושגים מודרניים כמו "פמיניזם" או "שוביניזם" הם זרים ליהדות, שהרי היהדות אינה מכירה לא בגבר שלם ולא באשה שלמה, אלא באדם אחד שמורכב מזכר ונקבה.

הקבלה מלמדת אותנו שהגבר והאשה הם למעשה שני חלקי נשמה שירדו יחד לעולם הזה למלא תפקידים שונים, וביחד להגיע לשלמותם. בעולם הבא הם חוזרים ומתאחדים, וזוכים לטוב האלוקי כנשמה אחת שלמה.

 
האשה אינה רק התכלית לגבר, כפי שהגבר אינו רק תכלית לאשה או לכהן גדול, אלא כולם שותפים בתכלית אחת - שהיא עשיית רצון השם. ותכלית זו אינה יכולה להתקיים אלא בשיתוף. עם ישראל שותפים, וכל בעל ואשה הם שותפים.

בברכה,

דניאל בלס