כיבוד הורים@!@

בעלי ואימי לא מסתדרים אפילו בעלי שונא את אימי ובצדק למרות שהדבר מצער אותי וגורם לי לאי נוחות .דיברתי מאות פעמים עם בעלי על הנושא ואנחנו רק רבים על זה עד למצב שכמעט היתגרשנו. אימי אדם קשה וממורמר כועס כל הזמן מקלל את אבי היא לא מכבדת את עצמה וככה קשה לאחרים לכבד אותה. אנחנו גרים בבית ההורים ואימי מתקלחת ויוצאת ערומה מהמקלחת או מתפנה בלי לסגור את הדלת ובעלי רואה אותה מספר פעמים או שהיא אומרת לו שזה הבית שלה והיא תעשה מה שהיא רוצה כאשר בעלי מעיר לה על דבר מסויים שהיא לא עושה קשורה עם הילדים שלנו והיא אף אימה על בעלי שהיא תעיף אותו מהבית. אימי זורקת מהפה מילים בלי לחשוב ואחר כך היא רוצה שיתנהגו אליה כרגיל ובכבוד אבל זה לא עובד ככה.אני מנסה לכבד את אימי ולא לענות היא כועסת עליי שאני לטובת בעלי הסברתי לה את המצב שזה בעלי ואני חייבת בכיבוד שלו והיא כועסת ורוצה שאני אהיה לטובתה כי היא אימי ובטענה שהיא חמותו וחייב הוא לכבד אותה. כרגע המצב שאני עושה הכל בבית שלהם ועושה את כל המטלות כולל הכל.אימי לא עושה כלום.אני ממעטת מכל דיבור כל שהוא איתה כי יש לי כעס רב היא עשתה לי חיים קשים עם בעלי ועם הילדים בגללה כמעט היתגרשתי היא עודדה את זה.וכל הזמן אימי צועקת ומקללת ואחר כך היא רבה עם כולם ואחר כך בוכה . מה עליי לעשות? האם מחובתי לאהוב את אימי? כמובן לכבד אבל האם זה כולל עידוד נפשי והתיחחסות מילולית? והאם עליי לגשת אליה שהיא בוכה כי היא רבה עם אבי (כל יום היא מקללת ורבה איתו ואחרי שעה שעתיים היא מדברת איתו) לפי נסיון העבר שהייתי באה ומדברת איתה היא משמיצה את אבי בפני ואני מסבירה לה שלא תעשה כך ושאסור לי לשמוע ואז היא אומרת שאני מגינה עליו.נמאס לי כל המצב הזה זה גורם לי צער גדול וחסר בטחון זה פוגע בי במחשבות ובתיפקוד היומי להיות בסביבתה. לראות אותה פרצוף חמןץ לשמוע דברי שלילה קללות ודיכאון. בעבר יש לציין הייתי מעודדת ומדברת עם אימי רבות מוציאה אותה שתרגיש טוב יותר אבל היום הרמתי ידיים כי זה פוגע במשפחתי ופוגע בי.יש לציין שגרתי 7 שנים בחו´ל והייתי רחוקה מההורים שם באמת יכולתי תהיות מי שאני והרגשתי טוב עם עצמי שאלתי מה אני מחוייבת לעשות? והאם אני חייבת ברגשות לאהוב את אימי? והאם בעתיד הילדים שלי הגלגל יחזור אליי ?שיהייה לי מצב דומה