התמודדות עם קנאה...

ב´ה שלום רב, הבעיה שלי היא כזאת- מזה שנתיים שאני נשואה ולצערי עדיין לא נפקדתי. הבעיה שבמקום שאני גרה (גבעה קטנה) כולן עם ילדים או בהיריון וזה ממש מקשה עלי לבוא לאירועים חברתיים של הבנות בלבד. בהתחלה הכרחתי את עצמי... וכל פעם רק סבלתי וקינאתי יותר והרגשתי דפוקה כי לי אין ילדים ולכולם יש... זה יסורים גדולים. אני לא מסוגלת להתחבר איתן כי אני מרגישה שהן מרחמות עלי או מסתכלות עלי בצורה מוסיימת ואני סובלת מזה מאוד... כל פעם במפגשים מתחילים לדבר על ילדים ואני מתה....... בנפש.... זה יסורים גדולים. וכל פעם הן באות ושואלות אותי למה אני לא באה... ולמה ולמה? ואני לא רוצה שידעו את הסיבה האמיתית כי זה סתם עלול לגרום לריכולים אז אני ממציאה סיבות, והן לא עוזבות אותי... תבואי... נו כבר כבר תפסיקי להיות סנובית וכו"... ואני פשוט בסבל גדול. בכוונה אני שולחת את השאלה אליך הרב ולא לאיזה פסיכולוג כי האמת נמצאת ביהדות ורציתי לדעת איך מבחינה דתית עלי להתמודד עם הבעיה? איך אוכל לפתור אותה? אינני יודעת מה הקב´ה החליט עבורי... לכן לא אוכל לעולם להסתתר ולא לבוא למפגשים ולקנא באנשים אחרים... לכן רציתי לדעת איך אוכל להתמודד עם זה? יש לך רעיון? הלוואי....!!!! חוץ מזה אני קנאית מלידה, ואני סובלת מזה מאוד... ואני נלחמת בזה וזה קשה לי... יש משהו שאפשר לעשות נגד זה? תודה ובברכה...