קושי להתאושש אחרי פטירת אבא

אבי ז"ל נפטר לפני שבוע, בצורה מאד פתאומית. מדום לב. הוא היה בן 52. חשבנו שהוא ישן. אחרי שחזרתי מהעבודה כרגיל, ראיתי שהוא באותה תנוחה, יום לפני הוא אמר שיש לו כאבי גב ולכן חשבנו שהוא רוצה להישאר בתנוחה הזאת. בכיתי כמו שלא בכיתי מעולם!! מד"א הנחו אותי לעשות לו עיסויים וכו, לא אפרט את המראה כיוון שכנראה הוא היה כך מספר שעות. הייתי מאד קשורה לאבא שלי. מגיל אפס הוא היה איתי, יותר מאמא שלי. אהבתי אותו מאד. וכשהתבגרתי, מגיל 12 עד עכשיו, אני בת 21, מיעטתי לומר לו כמה אני אוהבת אותו, לא חיבקתי אותו, מיראה, וכבוד. דיברנו המון! הוא היה שותף לכל מה שעשיתי. ועכשיו, אחרי השבעה, אני מנסה להתאושש. הוא כ"כ רצה שאתחתן, וכעת, יש לי מחשבות כל הזמן על זה שבציבור שלנו (חרדי) יתומה נחשבת בד"כ לסוג ב ואני מבינה למה. אבל קשה לי מאד עם זה! אני יודעת שהכל מלמעלה אבל אבא שלי היה הכל בבית! אני בוכה כל פעם בתפילה. לא רואה איך אפשר להמשיך מכאן. אין לי חשק לעשות כלום. מה שעשיתי כמו כל בחורה רגילה בגיל הזה, כבר לא מעניין אותי. הקטע של השידוכים הכי מפחיד אותי. אני רואה את החברות שלי מתחתנות, נהינות, אין עליהן עול כ"כ גדול כמו שלי. אני קצת מקנאה. כ"כ הרבה פחדים. קודם למצוא חתן שיסכים להיכנס למשפחה שאין בה אבא, שיוכל להכיל אותי, כל הדאגה שתהיה אחרי החתונה של להיות עם אמא. אני לא יודעת איך אפשר להתמודד עם זה!