למה לפי התורה גבר בוגד לא צריך לעבור את כל התהליך כמו אישה

לכבוד השואלת,

סליחה על האיחור במענה.

על פי התורה, האשה אינה יכולה לקבל עונש על בגידה של אשה סוטה אלא אם כן גם הבעל נקי מבגעידה מצדו. ולכן בצד מה הם כן שווים. 

ועל כל פנים נסביר כאן טעם בעזרת השם, למה שעונש סוטה בעצם מצויה בתורה אצל האשה ולא אצל הגבר:

עיקר קשר הנישואין מצד הבעל, חייב להיות לקיחת אחריות. וכמו הלשון הכתוב בכתובה, הבעל מתחייב לזון את אשתו ולמלא את כל צרכיה וכו' באופן הכי מעולה.

ובזמן שזה היה באפשרי, היה הבעל חייב לשער בעצמו אם יוכל לישא ולקחת על עצמו את האחריות לעוד נשמות עם כל צרכיהן.

ואפילו אם כן שיער שהוא יכול לישא יותר מאשה אחת, אין לו להחסיר כלום במילוי הצרכים של כל אחת מהן , וכמובא בשולחן ערוך.

ואין זה צריך להיות נוגע ליחס הפנימי עם כל אחת, כי ככל שהם כולן נשיו ומיוחדים לו, אין זה נקרא בגידה במה שנותן לאשה השניה. ועכ"פ הענין של אי שיווי מצד הרגשות בין הבעל לנשיו - הרי זה שייך לענין של תיקון המידות, וכמו שכל זוג חייב לאזן את השלום בית שביניהם, כך בימים שנהגו כדין תורה היה חיוב על הבעל לאזן את רגשותיו, ככה שלא יפר את האיזון שיש בקשר הפנימי שבונה בין אשה לאשה.

ועל כל פנים כל זה לא שייך לנו כהיום. כי כבר מלפני אלף שנים, גזר רבינו גרשום בחרם על קהילות האשכנזים שלא לישא יותר מאשה אחת, ואפילו אצל הספרדים, נתקבל כעבור השנים שכמעט ואין איש כיום שישא שתי נשים וכמותר על פי תורה.

והטעם הוא, לפי שמאז, כבר אין ביכולת הגברים לישא באחריות כזו הנזכר לעיל; עד שאנו מגיעים לימינו, כאשר אנו רואים שהמציאות היא שהלואי שיוכל הגבר לעמוד באחריות של הנישואין עם אשה אחת.

והואיל ומסיבות הנ"ל מותר לגבר לישא יותר מאשה אחת, אין האיש נאסר לאשתו על ידי לקיחת עוד אשה.

~~~

עבודת האשה מאידך, היא לא "לקחת אחריות" על הבעל אלא לתמוך בו. ועל ידי תמיכתה בו היא גורמת בישירות לכל הצלחתו - וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה, אין הברכה מצויה אלא בזכות האשה.

גם ברוחניות היא זוכה בחלק ישיר בהצלחות בעלה, מכיון שהיא גורמת בישירות לכל הצלחתו.

אחד מן המרכיבים העיקריים של תמיכתה בבעלה, היא ייחודיותה לבעלה לבד.

אם אשה בוגדת ח"ו, הרי בזה היא מפירה את כל עצם תפקידה בנישואין.

~~~

ונמצא שטעם הדברים שבתורה של  שוני ההתחייבות בין אשה לגבר הוא משום חילוק תיקונם, לפי הטבע שבהם חוננו מאת הבורא לתפקידם השונים.

בברכה,

רב נחום