לשון הרע ורכילות

לכבוד השואלת, 

סליחה על האיחור בתשובה. 

הגדרת האיסור הוא לדבר מילים שיש בהם הבט שלילי או מזלזל כלפי עוד יהודי, ואפילו הם דיבורים אמיתיים. לשון הרע היא דיבור אודות הזולת, כאשר רכילות הוא הודעת דיבור אודוצת מה ששמע מישהו אחר מספר לשון הרע ומה שהם אמרו. 

אם יש צורך חיובי לאותם דיבורים, כגון, למנוע הפסד מן הזולת, להגן מפני מעשה רשע, למנוע שותפות עם מי שאין חסרונו ניכר, לתת מוסר לחוטא וכו', אז מותר להעביר את המידע למי שצריך לדעת מזה - ודוקא במילוי שבע תנאים מסויימים שנמנו בספר חפץ חיים פרק י' [הועתקו בסוף המכתב]. אחד מן התנאים, למשל, הינו שהמספר, אפילו כשמותר לו לספר, לא יתכוין בשעת סיפורו לגנאי של חבירו או לשנאותו, רק יתכוין להעביר את המידע לצורך התועלת שבדבר. 

תשובות לשאלתך:

האם כל שיתוף מידע בין אנשים הוא כזה?

-  לא, רק מידע שלילי, כנזכר לעיל. 

אם למשל אני מספרת לחברה בעבודה על התנהגות חברה אחרת זה נחשב רכילות?

- כן,  אם הסיפור היתה אודות התנהגות שלילית, ואין בסיפור הדברים שום תועלת חיובית. 

אינני אומרת דבר שקר אלא מציגה את הדברים כפי שהם.

 - כנ"ל, לשון הרע ורכילות שייכים אפילו על סיפור דברים אמיתיים.

 אך מציינת כי התנהגות החברה השנייה מפריעה לי. זה נעשה למען שיתוף וקבלת עצה אך עדיין הסיפור עצמו אינו נעים.

- כנ"ל, אם הדבר נעשה לתועלת, ואת מקיימת בשעת הסיפור את התנאים הנזכרים, מותר.

סיכום התנאים:

 וְאֵלּוּ הֵן: 

א  שֶׁיִּרְאֶה זֶה הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ, וְלֹא עַל יְדֵי שְׁמִיעָה מֵאֲחֵרִים, אִם לֹא שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ אַחַר כָּךְ, שֶׁהַדָּבָר אֱמֶת. 

ב שֶׁיִּזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא יַחְלִיט תֵּכֶף אֶת הָעִנְיָן בְּדַעְתּוֹ לְגְזֶל וְעֹשֶׁק אוֹ לְהֶזֵּק וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה,  רַק יִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אֶת עֶצֶם הָעִנְיָן, אִם הוּא עַל פִּי דִּין בִּכְלַל גֶּזֶל אוֹ הֶזֵּק. 

ג  שֶׁיּוֹכִיחַ אֶת הַחוֹטֵא מִתְּחִלָּה וּבְלָשׁוֹן רַכָּה, אוּלַי יוּכַל לְהוֹעִיל לוֹ, וְיֵיטִיב עַל יְדֵי זֶה אֶת דְּרָכָיו, וְאִם לֹא יִשְׁמַע לוֹ, אָז יוֹדִיעַ לָרַבִּים אֶת אַשְׁמַת הָאִישׁ הַזֶּה, מַה שֶּׁהֵזִיד עַל רֵעֵהוּ. 

ד שֶׁלֹּא יַגְדִּיל הָעַוְלָה יוֹתֵר מִמַה שֶּׁהִיא. 

ה  שֶׁיְּכַוֵּן לְתוֹעֶלֶת, וּכְמוֹ שֶׁנְּבָאֵר לְקַמָן בְּסָעִיף ד', וְלֹא לֵהָנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, מֵהַפְּגָם הַהוּא, שֶׁהוּא נוֹתֵן בַּחֲבֵרוֹ, וְלֹא מִצַד שִׂנְאָה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָלָיו מִכְּבָר. 

ו אִם הוּא  יָכוֹל לְסַבֵּב אֶת הַתּוֹעֶלֶת הַזֹּאת גּוּפָא (עצמה) בְּעֵצָה אַחֶרֶת, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְסַפֵּר אֶת עִנְיַן הַלָשׁוֹן הָרָע עָלָיו, אֲזַי בְּכָל גַּוְנִי אָסוּר לְסַפֵּר. 

ז שֶׁלֹּא יְסוֹבֵב עַל יְדֵי הַסִפּוּר הֶזֵּק לְהַנִּדּוֹן יוֹתֵר מִכְּפִי הַדִּין, שֶׁהָיָה יוֹצֵא, אִלּוּ הוּעַד עָלָיו בְּאֹפֶן זֶה עַל דָּבָר זֶה בְּבֵית דִּין.

בברכה, 

רב נחום