נכשלתי בניאוף

לכבוד השואל, 

כותב הרמב"ם בסוף הלכות איסורי ביאה (פרק כב הלכה כא): 

"גדולה מכל זאת אמרו, יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה; שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה. ובחכמה הוא אומר "אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד".

ופירוש הדבר שמעתי ממו"ר הרב חיים יעקב גולדוויכט ז"ל, שיש רק שני דברים בעולם שתופסים את כל מחשבת לב האדם. הא' עריות, והב' דברי תורה. ולכן הדרך היחיד להנצל מדברים כאלו, הוא להשקיע את עצמו ואת מחשבתו לתוך דברי תורה, עד שהם יכנסו אל לבו.

לכן גם במצבך, התיקון הוא במידה כנגד מידה; ועד כמה שהיית רודף אחרי אותם הדברים מלפני כן, והייתי מייגע בעצמך, למשל, להגיע למקום מסויים בזמן, והיית משקיע את כחותיך באותם ענינים וכו', כך גם תעשה בלימוד תורה, להגיע בדיוק בזמן, ולהשקיע כחותיך בהבנת הענינים וכו', ואז הרי זה בעצמו תהיה תיקונך -  ויוכלו להתהפך כל הזדונות מן העבר,  לזכויות בעזרת השם.

בברכה

רב נחום