ברכת שהכל\

לכבוד השואלת,

ההלכה היא שבין באכילה ובין בשתייה, ברכה אחת פוטרת את כל מה שהיה בדעת המברך לאכול לכל תקופת זמן שעדיין לא הסיח דעתו מאותה אכילה או שתייה.

כאשר מישהו "מסיח דעת" מלאכול או מלשתות עוד, כלומר שכבר החליט בבירור בדעתו שאין הוא רוצה לאכול ולשתות עוד עכשיו, ואח"כ החליט מחדש לאכול או לשתות, אז הוא צריך לברך שוב ברכה ראשונה. 

אחרי הקדמה זו, נענה על שאלותייך בעזרת השם:

1. לא, אחרי ברכת "בורא נפשות", חייבים לעשות עוד פעם "שהכל" כששותים.  

2. מחלוקת בין הפוסקים אם היציאה לחדר מדריגות הוי הפסק. ולכן, לכתחילה יש לברך ברכת "בורא נפשות" קודם שיוצאים לחדר מדריגות (ואם יש הרגשה לצורך השירותים אז אין לברך את הברכה של "בורא נפשות" עד לאחר החזרה מן השירותים). ומי שלא בירך "בורא נפשות" קודם היציאה לחדר מדריגות, הואיל וספק ברכות להקל אין לברך שוב ברכת "שהכל" אח"כ על השתייה אם עדיין לא היה שום היסח הדעת מלשתות; ובפרט כאשר היה דעת המברך בשעת ברכת "שהכל" שלו הראשונה, שיצא אח"כ לחדר המדריגות אם יצטרך, דבזה החשיב את כל האיזור בחדר מדריגות עד השירותים כ"מקומו" - שבמקרה כזה לא יברך שוב "שהכל" על מה ששותה אחרי שחוזר מן השירותים.

3. ברכת המזון היא ברכה אחרונה הפוטרת את כל מה שאכלו או שתו מקודם שהיה שייך לסעודה. לכן אם שתייתך הראשונה שקודם לסעודה  שייכת אח"כ לסעודה (כגון שהתכוונת מקודם ב"שהכל" גם על איזה שתייה מתוקה שיתוסף לסעודה [הטעונה ברכה באמצע הסעודה]), אז ההלכה היא שברכת המזון פוטרו גם לשתייה הראשונה [ושוב לאחר ברכת המזון המזון, תצטרכי ברכת "שהכל" מחדש על מה שתשתי].  אם אין השתייה הראשונה שייכת לסעודה כלל, אז בשעת נטילת ידיים להמוציא ולהתחלת הסעודה, ההלכה היא  שאת חייבת בין כה לברך בנפרד על השתייה שהיתה מלפני כן (משנה ברורה סימן קעו ס"ק ב' אות ב') [וממילא גם באופן זה את תצטרכי ברכת "שהכל" מחדש על מה שתשתי אחרי ברכת המזון].

"על המחיה" אינה פוטרת "בורא נפשות" ואינה שייכת לאותם מאכלים שדינם לברך אחריהם "בורא נפשות". לכן אם בשעת הברכה של "על המחיה" היה בדעתך להמשיך ולשתות עוד ושלא להסיח דעת, מותר לך להמשיך לשתות אחרי ה"על המחיה" בלי עוד ברכת "שהכל".

4. אם היה דעתך בשעת הברכה על כל מה שכלול ב"שהכל", או שהמאכלים עמדו לפניך על השולחן באותו זמן, פוטרת. לא היה דעתך אלא על השתייה, לדעת המשנה ברורה (סימן רו ס"ק כא) יתחייב המאכל עוד "שהכל". 

~~~

וכל הנ"ל אמור - אפילו אם לא אירע אחד מן ה"הפסקות" הנ"ל - שאת לא הסחת דעת כל היום מלהמשיך לשתות. כי אם בדעתך את באמת כן הסחת דעת כבר, והרגשת שאת לא רוצה להמשיך ולשתות כעת כהמשך לשתייה הראשונה, הרי שזה כמו היסח הדעת וכנזכר לעיל בהקדמה. 

לכן הדרך הכי טוב היינו, שבכל שתייה שנפרדת לחצי שעה מהשתייה הקודמת באמצע שעות העבודה ביום, יש לברך עליו ברכה ראשונה מקודם, ומיד לאחר שסיימת אותה שתייה, יש לברך עליו ברכה אחרונה. [אלא אם כן את יושבת עם כוס השתייה לפניך, ואת מדקדקת גם  לשתות כ"שיעור" (=רביעית [86 סמ"ק] תוך הזמן של "כדי שתיית רביעית") וגם מדקדקת לברך את הברכה אחרונה שלו תוך כדי השיעור עיכול, וכדלהלן].

וכל זה עדיף מלעשות ברכה אחת לאורך כל היום. כי יש בהנהגה כזו עוד בעייה שלא הזכרת בדברייך: שזמן העיכול של שתייה לדעת כמה פוסקים היא 11 דקות, ולדעת אחרים אפילו עד חצי שעה. אבל לאחר שעבר חצי שעה מאז סיום השתייה בפועל, כבר לא תוכלי לעשות ברכה אחרונה אלא אם כן תשתי עוד פעם את כל השיעור של שתייה שוב, ושתדקדקי לברך את הברכה של "בורא נפשות" תוך חצי שעה לשתייה האחרונה. וגם אז, ספק להלכה אם הברכה האחרונה הזו יכסה באמת על כל מה ששתית כבר בתחילת היום, שהיה כמה וכמה שעות מלפני כן. 

בברכה, 

רב נחום