דילמא בעבודה על המידות

לרב שלום הנני גולש באתר שלכם ומקשיב להרצאות הרבה מאד וכמובן גם לוקח איתי את החומר אשר אתם מעבירים אותו אך יש לי שתי בעיות שאחד מהם היא נפוצה יותר ואחד נפוצה פחות. האחת היא המלאכותיות שמתווצרת כתוצאה מעבודה על מידה מסויימת שעד היום לא הייתה בי שנראת למשפחתי ולמכריי ובעיקר לי כדבר שאינו טבעי ולפעמים עד כדי בחילה, אני מאד ביקורתי כלפי עצמי ודבר זה פשוט חוסם אותי מלעבוד על מידות רעות שמאד הייתי שמח שלא היו בי כבר. הבעיה השנייה היא הפחות נפוצה להערכתי שנובעת מתוך מידת ביקורתיות רבה אשר רכשתי מהיותי קטן, שאדם עובד על מידה מסויימת ומיישם או רוצה להתפרץ על דבר מה וכתוצאה מהרצאה ששמע הוא החליט להתגבר על זה בד"כ הוא מרגיש טוב עם עצמו אך אצלי זה אחרת. אתן דוגמא: אחותי וגיסי וילדיהם מגיעים אלינו שבת (בית ההורים),גיסי הוא טיפוס מאד מוחצן שאוהב לספר על עיסוקיו ובכלל על חדשות בעולם, הוא מכיר הרבה את נושא הכלכלה שבו הוא עובד וכתוצאה מיזה זה נהיה דיון בשולחן שבת, מה שגורם לי לצער נוראי, אני משתדל להעיר פעם פעמיים וזה לא הולך כי זה האקשן "בלי זה השולחן שבת יבש" ,כתוצאה מיזה אווירת שולחן השבת הולכת ודועכת בעיניי ואני קןרא לעצמי משהו מפרשת השבוע בלי חשק ומתוך מחוייבות וכל השבת נהיית קשה ולא נעימה בעייני ואני כועס ומתעצבן וכבר מוריד מערך כבודי המינימלי במלחמתי בו, וצריך להדגיש שיש לי אח קטן שאני מאד מודאג מהמושגים שגיסי מעניק לו ואותו הגיס גם לומד דברי חול בשבת מה שמוסיף עליי עומס בלתי נסבל. איך אנהג? אם שב ואל תעשה עדיף אז מה עם כבודה של שבת?אם תגיד בדרכי נעם? באמת יתייחסו קצת עד שזה יעבור וימשיכו. אז אני רואה את התקיפה כברירה אחרונה שגם היא פוגעת והורסת לי את השבת אך פחות מלהתבשל מבפנים. לפרסם את המספר)