כי לא תשכח מפי זרעו

שלום וברכה

במסגרת ניקוי השולחן הגענו לשאלה העתיקה שלך, [בשעתו שמתי את זה בצד בכדי להתבונן בזה].

אותו הדבר היה אפשר לשאול בנוגע למצוות הרבות התלויות בבית המקדש שאין לנו אפשרות כיום לקיים אותם, אבל אין זה פוגע בהבטחה האלוקית שלא תשיכח מפי זרעם, מכיון שתורת הקורבנות נלמדת עד היום בבתי המדרשות, והמון ספרים התחברו ועדיין מתחברים במהלך הגלות גם בעניני ופרטי עבודת הקורבנות, ואפשר להגיד ברור שלא חסר לנו בידע שאנו צריכים בכדי להקריב קורבנות, חסר לנו רק בטכניקה דברים שהגלות הביאה לנו שלא נוכל כעת להקריב קורבנות.

כך גם לגבי התכלת שיש להטיל בציצית, שכל הלכות התכלהת ובדיוק איך לצבוע הכל שנוי לנו בדברי חז"ל בפרק התכלת שבמסכת מנחות, עד הפרט האחרון, וגם זיהוי חילזון התכלת נמצא שם בתלמוד בפרטי פרטים.

אלא מה, כתוצאה מהגלות, שגלינו מאיזור הים התיכון, וכך גם כתוצאה מהגזירות שגזרו השליטים הרומאים שאין לצוד את חילזון התכלת מכיון שהם האלימו את העסק ועשו את זה למוסד לאומי שאסור לאנשים פרטיים להתעסק עם הצבע הזה, לכן אט אט פסקה הידע ה`טכני` איך להכין את התכלת, אבל הידע ההלכתי סביב העניין מעולם לא פסק.

וברוך השם שכיום התגלה שוב החילזון המקורי ממנה הופקה צבע התכלת ורבים מבני עמינו כבר מטילים את התכלת בציציותיהם.

בנוסף לכך יש כבר רמז בתורה שהתכלת תיפסק במהלך הדורת, ולפיכך נפסק בהלכה ממדרש הפסוקים שהתכלת איננו מעכב את הלבן.

וראי בדברי מרן רבי חיים ויטאל גדול תלמידי האריז"ל בספרו עץ הדעת טוב (פרשת שלח) שכתב בעניין זה בזה הלשון:

דבר אל בני ישראל וכו` גם פה כפל ענינה `דבר` `ואמרת`, לרמוז כי במצוה זו יש שתי מצות נפרדות, התכלת שאינו מעכב את הלבן, והלבן שאינו מעכב את התכלת, וזהו שאמר ועשו להם ציצית וכו` זה הוא הלבן ולכן אמר בו `לדורותם` כי הוא מצוה קיימת לדורות. ונתנו על ציצית הכנף הנ"ל שהוא הלבן יתנו עליו פתיל תכלת, וזה אינו לדורות, כי באחרית הימים תתבטל התכלת, ולכן מלת לדורותיכם לא נכתב בסוף פסוק זה אלא אחר ועשו וכו`.

וכך כתב גם בספר אור החיים על הפרשה.

ובדרך החסידות ביאר בספר נועם אלימלך (פרשת וישב)
את העלמות התכלת כך:

"בגלות המר אין לנו תכלת רק חוטי לבן, רמז שאנחנו צריכין לעבוד השם יתברך בכל כוחינו לעורר רחמים דהיינו לובן".

עניין ההיגוי, לא מהווה בעיה כל שהיא, מכיון שתפילה וקריאת שמע וכו`, אפשר לעשות בכל לשון, ואין צורך דוקא בלשון הקודש, ולכן בכל אופן של היגוי יוצאים ידי חובה כל אחד כפי הלשון המורגל אצלו.

בהצלחה - מנשה ישראל