ימות משיח&

לכבוד השואלת,

הכלל הוא שאין רצונו של השם יתברך שנהיה כל כך מודאגים בשום פעם עד שלא יהא באפשרי להמשיך חיים תקינים. הרי כל תכליתינו בעולם הזה זהו להביא את העולם לידי תיקון - ובעיקר דרך קיום התורה והמצוות - א"כ פשוט הדבר שרצונו יתברך שתמיד נשמור בתוכינו את האיזון התומך בהמשך חיים תקינים ופוריים.

ואין לתלות דוקא שהתיקון הסופי יבוא באופן שלילי, כי מקובל אצלינו שהוא יכול לבוא גם באופן חיובי ומתוך רחמים.

למדתי  שמקובל מן האר"י ז"ל שלפני ביאת המשיח, תהיה בירור של כל נשמה ונשמה בפרט. ולכאורה משום כך, זהו מה שכולם רואים היום, ש"הרשות נתונה" לכל אחד הרוצה לעשות את מה שהוא רוצה, מבלי שאף אחד יעכב עליו. ובדרך כלל, לדאוונינו, אין כבר סיבות שאנשים יתאפקו מללכת אחר חפץ לבם משום שאחרים "יראו". וזהו בדיוק המצב הגורם הבחנה אצל כל אחד ואחד - והמבחן הוא דוקא כשמזדמן לאדם "רגע של האמת", ואז על ידי בחירתו שבאותו רגע, הוא מגלה את מה שהוא באמת סובר שהוא האמת בחיים.

ואין להקשות, אז מה אשמים כל אותם אנשים שהולכים אחרי שרירות לבם רק מפני שכך חינכו אותם או שהולכים עם ה"זרם". כי מקובל אצלינו ש"יש קונה עולמו בשעה אחת", ויתכן שעיקר הבירור שלהם נעשה ברגע של אמת שיארע פעם בחייהם בעתיד - ועל כל שאר הדברים שבאמת לא היה להם בחירה לזה, יתכן שאין הם נידונים. [כל זה איני כותב בודאות אלא על דרך האפשר על פי ההשקפות המסורות לנו;  ועי' גם בספר "מכתב מאליהו" בהסבר ענין "נקודת הבחירה". והאמת בכל הדברים האלו התלויים בהשגחה של כל אדם ואדם בפרט, מסתמא נגוזה למעלה אצל הקב"ה מהו באמת הנסיון והבירור של כל אחד ואחד; ולכאורה ענינים אלו הם מסודות ההשגחה אשר יתגלו רק לעתיד לבוא.]

ועכ"פ היוצא מזה, דאין עיקר אחריות  האדם אלא על עצמו ועל משפחתו שיעשה מה שביכולתו שילך הוא והם  בדרך השם. כי האדם רק עצמו ומה שברשותו הוא יכול לשנות, ולא  אחרים. ולכן עיקר המחויבות המוטל על כל אחד ואחת שנראה לי, הוא שכל אחד צריך לבקר את עצמו, ולראות שהוא כן זורק ומתנתק ממקורות פסולים של מדיה וטכנולוגיה שהוא צריך להתנתק בהם, ושהוא שומר את האיזון הנכון בעניני שלום ביתו עם בן הזוג, עם ילדיו, ועם כל מכריו ושכניו ועם אלוקיו, בשמירת ההלכה בדקדוקיה ובתפלה אמיתית ולבבית עם השם יתברך באופן עקבי. 

בברכה, 

רב נחום