פרקי אבות!#@

 

על כן יראה האדם שכל מעשיו יהיו לשם שמים להרבות כבוד המקום, ויהיה טוב עם אלהים ועם אנשים. וכשרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו (אבות ג, י). ואל תטעה בפירוש זה ולא תאבה לעצת היצר הרע המסיתך ומורה לך היתר ומסביר לך סברות שיש לך מצוה ושכר על מה שתתהלל ותתפאר לגלות להם חכמתך וחסידותך כדי שיאהבוך, ותמצא חן בעיניהם ויהיה רוחם נוחה הימנך, כי זהו ענף מהגאוה. רק הפירוש הוא אם האדם ירא שמים בסתר, גם בנגלה עושה מצות השם יתברך ומסלק כל חשד מעצמו, האדם כזה שנכנס רוח חן בלבות בני אדם עליו אף על פי שאין מראה חסידות בפניהם ולא מגלה ענייניו להם, רק מעצמו חוט של חסד משוך עליו שרוח הבריות נוחה הימנו, אז הוא סימן מובהק שרוח המקום נוחה הימנו. ועל דרך שנאמר (משלי טז, ז), ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ויש לפעמים בני אדם הנאהבים לבריות מכח שמחניפין להם ומקרבים הנייתן, והם שנואים למקום כשאין מקיימים התורה והמצות. וזהו שדקדקו כל שרוח הבריות כו' ולא אמרו כל האהוב לבריות כו', אלא האהבה שהיא תלויה בדבר אינו כלום, רק כשההתעוררות הוא מצד רוח הפנימית, שהבריות נחה עליהם רוח פנימית רוח חן על זה האיש מעצמן בלי חנופה וקבלת תועליות גדולות ממנו, רק שמדותיו ישרים בעיניהם ומחזיקים אותו לטוב עם אלהים ועם אנשים, אז רוח המקום נוחה הימנו. ועל כל פנים נוסף על צדקתו וחסידתו נגד ה', יראה שיהיה נחמד למטה גם כן.