למחוא כפיים בשבת

לכבוד השואלת, 

הענין שנוי במחלוקת. 

בשולחן ערוך אורח חיים סימן שלט מובא שלא לעשות, ומשום גזרה שמא יבוא לתקן כלי שיר. 

אמנם ברמ"א שם מובא: " ויש אומרים דבזמן הזה הכל שרי (מותר), שאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר וליכא למיגזר שמא יתקן כלי שיר, דמלתא דלא שכיח הוא; ואפשר שעל זה נהגו להקל בכל".

והמשנה ברורה משתמש בלשון המורה להלכה שאינו כדאי להקל בזה (ואפילו לאשכנזים הפוסקים כמו הרמ"א), כשאינו במקום מצוה. ומשמעות דבריו, שבמקום מצוה ניתן להקל. 

החסידים הם ממוצא אשכנזים, ולכן הם מקילים באותם זמנים והזדמנויות בשבת ששייכים לענייני מצוה או להתקרבות להשם, וכגון: מחיית כפים בתפילה, ב"טיש" בשבת, ב זמירת שבת המעורר להתקרבות להשם , וכיוצא בזה. 

ויש דעה בראשונים שאפשר להקל בגזרה זו שהיא מדרבנן, כאשר עושים את מחיית הכפיים בשינוי ממה שעושה באמצע השבוע - ויש חסידים המקילים דוקא באופן כזה, דהיינו על ידי שינוי. 

בברכה, 

רב נחום