שכר למצווה שמתקיימת על ידי יהודי שאינו מתכוון לשם שמים .

לכבוד השואלת, 

קשה לענות באופן חותך על שאלה זו. 

אם כי מוכח מן הספרים הקדושים, שקיום המצוה נשלמת דוקא ע"י כונה ערנית לכך, וכן לכאורה אם אדם קיים מצוה רק לכוונות אישיות הרי לא עשה משום שכך צוה השם, מכל מקום הרי ישנם גם מקורות בחז"ל שהמצוה יכולה להתקיים אפילו בלי כונה שלמה, שהרי יש מושג של "מצוה שלא לשמה". וכן מוכח על פי השקפה, שבתוך תוכו של כל יהודי הוא כן רוצה לעשות מצות (על פי מה שכתב הרמב"ם מחז"ל: "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני"), אם כן הרי באופן תת-הכרתי גם החילוני עושה לשם קיום מצוה, ואין איתנו יכול להכריע מה נחשב באמת בשמים אם לא מישהו שזכה לרוח הקודש ברורה.

אם כן הנוגע למעשה, שיש לדרבן כל יהודי באשר הוא שיכוין לקיום המצוה של השם בשעת עשייתו; ומ"מ גם אם לא כיון ככה, אין לפסול את חשיבות עשייתו, כי יתכן שזה כן נחשב בשבילו מצוה בשמים.

בברכה, 

רב נחום