מה דעת ההלכה על המתת חסד?

עקב הלחץ במערכת נסתפק בסיפור הבא:

מספר הרב יצחק זילברשטיין רב במס` בתי חולים באיזור המרכז, ומרצה בכיר בעניני רפואה והלכה: שמעתי סיפור זה מבעל הדברים הרופא בעצמו, שמפני כבודו לא אגלה את שמו: היה יהודי אחד במחלקה שהיתה באחריות הרופא הנ"ל, הוא היה יהודי חרדי חולה במחלה סופנית והיה מתייסר רבות.

בני המשפחה סירבו לנתקו מהמכשירים, למרות בקשת הרופאים. ויהי היום ואין אחד מבני המשפחה בבית החולים, קם הרופא ועשה מעשה וניתק את החולה מהחמצן, ותוכך זמן קצר הקיץ הקץ על יסורי החולה, במותו הסופי. הרופא חש כאילו עשה מעשה אצילי, והרגיש טוב מאוד. לאף אחד הוא לא גילה את הדבר עקב ההתנגדות העקבית לכך שגילו בני המשפחה.

באותו לילה בא אל הרופא בחלום אותו נפטר, שניתק מהמכשירים, והודיע לו שהוא תובע אותו לדין לפני בית דין של מעלה, הרופא נחרד ושאל, מדוע ומה רע עשיתי, ויען הנפטר שמע נא רופא מכובד, ביום שנתקת בבחירתך את המכשירים ממני, הייתי עוד יומיים לפני יום מותי, אילו הייתי סובל עוד יומיים למטה בעולם הזה, הייתי עולה נקי וזך לשמים, והייתי נכנס מידית לגן עדן, כי רגע יסורים בעולם הזה שקול כהרבה יסורים בעולם הנצחי, ואתה היא שגרמת לי שלא להתייסר עוד ומפני כך עליתי לא מושלם ואינני מוכן ונקי להתקדם הלאה, ולכן אני קורא אותך לדין בכדי שאתה הוא זה שתרצה את העונש המוטל עלי במקומי.

כשגמר המת את דבריו, בכה הרופא מאוד, והתחנן אל האיש שיניח לו לנפשו, ואז השיב המת כי בזאת הוא מתרצה לו באם הוא מקבל על עצמו לפרסם את הסיפור, וכתוצאה מכך בוודאי יתמעטו `רציחות החסד` האכזריים, יכופר עוונו, ובזכות זה יוותרו גם למת על העונש שנותר לו לרצות.