האם דת זה ביקורת עצמית

לכבוד השואל, 

אתה צריך לדעת שאין "אשמה" (פירוש: שליליות יתירה) ביהדות. יש רק "מידה כנגד "מידה". 

לכן העצה, שאתה תעשה תשובה חד פעמי על כל מה שאתה זוכר באופן כללי שעשית בחיים שלא על פי תורה (ב"חרטה", "וידוי" , ו"קבלה להבא"), ואז אתה תדע בבירור, שבשום פעם לא יוכל לקרות לך משהו שיותר שלילי מן השליליות שנעשה על ידי העבירות; והואיל ואתה כבר מחקת עכשיו בתשובה את כל העבירות הקודמות, אתה תוכל להיות בטוח שלא יקרה לך שום עונשים חזקים, ושבודאי אין הקב"ה כועס עליך. 

וכן בכל פעם שתעשה משהו בטעות שאינה נכונה כהלכה, או שתזכור עוד דברים או עוד יותר פרטים ממה שעשית עבירות בעבר, אז תעשה מיד תשובה עליהם; ושוב אין לך מה לדאוג מעונש או מהרגשה לא טובה כלפי האלוקים שיותר שלילי מן העבירות - והרי כבר חסלת את כל העבירות. 

וכאשר תתנסה להרגיש יותר ויותר את ה"בטחון" הזה, שהקב"ה שמח אתך ומקבל נחת ממך, אז לאט תתרגל להתפלל יותר ויותר בכונה מתוך יישוב הדעת.

[גם תבדוק שבביקורתך את עצמך, שאתה לא מרמה את עצמך: שהרי הזכרת מבין דבריך שגם עקב "הרהור" לפעמים אתה לא מרגיש טוב ובנוח כלפי אלוקים.

והרי הכלל הוא, שב"מידה כנגד מידה" לא שייך שהבורא לא יהיה מרוצה ממך יותר ממה שאתה בעצם עשית בכונה להרע. והואיל והרהור שעולה על הלב או במח האדם הוא דבר שלגמרי טבעי ואינו נעשה בכונה, לא שייך שאתה תהיה אחראי ואשם על זה,  יותר ממה שהיית אחראי ואשם לשאר רפלקציה טבעית שלא התכוונת אליה כלל. שהרי לא עשית דבר שלילי בעליית ההרהור - היא עלתה מעצמה. [ואם באמת בזדון עשית בכונה ללכת ולהעלות בדעתך דוקא את ההרהור באמצע עמדך בתפלה להשם - אז אפילו באופן כזה  תעשה עליו תשובה מיד, ושוב אתה מסיר ממנו את השליליות שבו. ולא תקבל על זה עונש אחרי התשובה, ולא תגרום להשם להרגיש שלילי כלפיך.]

ואם אתה רואה שאתה נוטה לבקר את עצמך "להאשים את עצמך ביותר שליליות מאשר אתה באמת עשית, לפי "מידה כנגד מידה"", אז אתה צריך להיזהר שאתה לו מרמה את עצמך להאשים את עצמך בדברים שליליים על לא דבר, וכאלו שהאלוקים כועס עליך, כאשר אין זה אמת בכלל.]

בברכה, 

רב נחום