שאל את הרב - כללי
שריפת גופות בתורה המשך לתשובתכם
- כ"ה אדר א' התשע"ד
שאלה
שלום קראתי את תשובתכם בעניין שריפת הגופות והיא מניחה את הדעת כמו גם ההקשרים לשואה והוראה של התורה לקבור המת. עם זאת עדיין לא התייחסתם לקישור שהובא בשאלה המקורית ורציתי להביא כמה פסוקים שהועלו בעניין זה. האם פסוקים אלה אינם כפשוטם "חלק ממאמר שפורסם בויקיפדיה" שריפת גופות יהודים בעבר על פי התנ"ך בתנ"ך מוזכרים מספר מקרים בהם נשרפו לכאורה גופות מלכי ישראל: המקרה הבולט הוא של שאול המלך ובניו, ככתוב בשמואל א` ל"א יב: וַיָּקוּמוּ כָּל-אִישׁ חַיִל, וַיֵּלְכוּ כָל-הַלַּיְלָה, וַיִּקְחוּ אֶת-גְּוִיַּת שָׁאוּל וְאֵת גְּוִיֹּת בָּנָיו, מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן; וַיָּבֹאוּ יָבֵשָׁה, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם שָׁם. על יהורם נאמר כי בניגוד לאבותיו לא שרפו את גופתו, ככתוב בדברי הימים ב פרק כא יט (וַיָּמָת, בְּתַחֲלֻאִים רָעִים; וְלֹא-עָשׂוּ לוֹ עַמּוֹ שְׂרֵפָה, כִּשְׂרֵפַת אֲבֹתָיו. את גופת המלך אסא שרפו ככתוב בדברי הימים ב פרק טז יד: וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים, מְרֻקָּחִים בְּמִרְקַחַת מַעֲשֶׂה; וַיִּשְׂרְפוּ-לוֹ שְׂרֵפָה, גְּדוֹלָה עַד-לִמְאֹד. מקרה בולט בו לא ניתן להבין את משמעות הפסוק כשריפה של המלך הוא בדבר ירמיהו לצדקיהו המלך: (ירמיהו לד, ה): "בְּשָׁלוֹם תָּמוּת, וּכְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר-הָיוּ לְפָנֶיךָ כֵּן יִשְׂרְפוּ-לָךְ, וְהוֹי אָדוֹן, יִסְפְּדוּ-לָךְ: כִּי-דָבָר אֲנִי-דִבַּרְתִּי, נְאֻם-ה"`. על סמך פסוק זה, מקובל בפרשנות המקרא שגם שאר השריפות הנזכרות אינן של המלכים, אלא שריפה של חפצי המלכים, שאף אדם אחר אינו ראוי להשתמש בהם. בנוסף, נמצאו כדים המכילים אפר באתרי קבורה שונים כמו בית שערים, אולם גם מקרים אלו הינם מיעוט ולא מעידים על כלל או נוהג.
תשובה
שלום וברכה
יהודים האמונים על התורה שבעל פה מאמינים כי פירוש המסורה שכל השריפות האמורות במלכים אינן אלא שריפת המיטה וכלי התשמיש הפרטיים של המלך, ועושים זאת לכבוד המלך, להורות שאין להשתמש בכלי תשמישו של מלך גם אחרי מותו. ניתן לעמוד על העיוות של אלו החפצים להנהיג שריפה דוקא מתוך הציטוטים שהבאת. דוגמא אחת הנה: ציטטת כך: "את גופת המלך אסא שרפו ככתוב בדברי הימים ב פרק טז יד: וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים, מְרֻקָּחִים בְּמִרְקַחַת מַעֲשֶׂה; וַיִּשְׂרְפוּ-לוֹ שְׂרֵפָה, גְּדוֹלָה עַד-לִמְאֹד".
עד כאן ציטוט שלך. ועכשיו אעתיק מה שכתוב בספר דברי הימים שלי [אותו פרק, אותו פסוק]: "וַיִּקְבְּרֻהוּ בְקִבְרֹתָיו אֲשֶׁר כָּרָה לוֹ בְּעִיר דָּוִיד וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים מְרֻקָּחִים בְּמִרְקַחַת מַעֲשֶׂה וַיִּשְׂרְפוּ לוֹ שְׂרֵפָה גְּדוֹלָה עַד לִמְאֹד". מצא את ההבדלים. הם השמיטו את הפתיחה המעידה על `קבורה` והביאו רק את סוף הכתוב המספרת על שריפה.
ובעיון שטחי נראה בעליל שהקבורה לחוד והשריפה לחוד. וכפירוש המסורה, שהקבורה הוא לגוף ואילו השריפה הוא לחפצי המלך האישיים. זה דרכם כסל למו, ואין צורך להתייחס לכל ציטוט שקרי היוצא מתחת ידיהם. ענין השריפה לא התחיל כעת בהתייסדות ארגון הרשעים `עלי שלכת`, כבר קרוב למאה שנים שפשתה הצרעת בשולי השוליים מקרב עמינו לשרוף מתיהם, ואז בהתחלה עמדו לימינם הרע - בנים הריפורמים, תיפח רוחם, כמנהגם אף להתיר דברים המפורשים בתורה לאיסור, והעיזו פניהם למצוא סמך לדבריהם מפסוקי נ"ך מה שאמר הנביא לצדקיהו בשלום תמות ובמשרפות אבותיך וגו` כן ישרפו לך (ירמיה ל"ד ה`) וביורם נאמר ולא עשו לו שרפה כשרפת אבותיו (דה"י-ב כ"א י"ט) וגבי שאול ששרפו אותו (ש"א ל"א י"ב) וחרקו שיניהם נגד קבלת חז"ל שפירשו כי שריפה זאת לא היתה שרפת גופם רק שרפת מיטתן וכלי תשמישן הנעשה לכבודם כמבואר בע"ז י"א שורפים על המלכים.
הרבנים החרדים שבאשכנז חגרו עוז ללחום נגדם והריצו שאלות בענין זה להרבנים והגדולים במזרח וכולם בפה אחד הביעו דעתם בחומר האיסור של החוטאים האלו בנפשותם ושכופרים בזה בתחיית המתים ושכר ועונש ושאסור להתעסק בקבורתם, ושאיסור זה מצד הדין ומצד הקבלה, ומצד רגש היהדות, והיטב אשר כתב בזה הרב מהר"ם לערנער מאלטונא נגד דברי המכחישים ומפרשים קרא נגד קבלת חז"ל, שאילו אנו הולכים בזה אחר הפשט שנראה פשוט לכופרים אלו ח"ו, נסתור כל דת ישראל עד היסוד, נאכול בשר בחלב ולא נאסור רק לבשל גדי בחלב, נבטל ח"ו מצות שחיטה כהלכה, ואיסורי טריפות ועוד ועוד, אשר ע"כ ברור כי לענין קיום המצוות רק הקבלה היא אור לנו, מובא בספר מלמד להועיל סי` קי"ד.
בהצלחה - מנשה ישראל
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il