ברכת המוציא או מזונות

שלום וברכה.

זהו מן ההלכות שהן די מסובכות, ואין בזה הכרעה ברורה אצל כלל הפוסקים, ובהגדרה כללית אפשר לסכם שלמנהג הספרדים, כל שמרגישים טעם המתיקות של התבלינים או המיץ שעירבו בעיסה, מברכים `בורא מיני מזונות` [אם לא שקבע את הסעודה על זה שזו תסבוכת בפני עצמה מהו שיעור קביעות סעודה ההופך את המזונות לדבר שברכתו המוציא], ולדעת הפוסקים האשכנזים י"א שבכדי שברכתו תהיה מזונות, צריך שיהיה יותר מיץ פירות ושמן ומרגרינה ותבלינים וביצים מאשר מים. וי"א שהעיקר שיהיה טעם המתיקות נרגש `הרבה מאוד`. אם משהו לא מובן תשאלי שנית - מנשה ישראל