בן פקועה

לכבוד השואל, 

כפי מה שהבנתי, לא משום שדרך השחיטה היא הכי נוחה לבהמה צוותה התורה על השחיטה; רק שבאמת דרך השחיטה היא הדרך הכי נוחה.

עיקר ציווי המצוה, כמו כל המצוות, יש לה עוד ועוד טעמים שהרבה למעלה מהשגתינו. וכל מה שאנחנו נותנים טעם לאיזו מצוה, הוא רק בכדי שאנחנו נוכל להבין אותו יותר. אבל אין אנו מתיהרים בשום פעם לומר שזהו הטעם אשר משום כך ציוונו השם יתברך בו.

וכן איתא במדרש: "וכי מה אכפת לו להקדוש ברוך הוא, בין מי שהוא שוחט מן הצואר למי שהוא שוחט מן העורף? הוה אומר: לא נתנו המצוות אלא לצרוף בהן את הבריות (בראשית רבה מד-א) - שנאמר:"אמרת השם צרופה".

הרי שאין תכלית המצוה לקיימה באופן מסויים - כגון באופן של רחמים - כלל; אלא תכלית המצוה לקיימה מפני שכך רצונו יתברך.

וכן אמרו חז"ל בפירוש: "האומר על קן צפור יגיעו רחמיך,  משתיקין אותו: ...מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינן אלא גזרות" (ברכות לג ב).

ואם כן, זהו חלק מגזירותיו יתברך: חלק אחד מן המצוה:  שהבהמה החיה תישחט בצורת שחיטה כשרה המסורה לנו; וחלק שני מן המצוה: שהבהמה שבגדר בן פקועה ייאכל אפילו בלא שחיטה.

את החלק הראשון של מצוה זו, אנו נוכל להבין קצת בשכלינו, שהוא משום שהשחיטה היא הדרך הכי נוחה לבהמה;

אבל החלק השני לא נבין טעם בה, ואין בזה חסרון. כי מידותיו יתברך - הואיל ושגבה ידיעתו מאיתנו - הם בבחינת גזירות כלפינו

 ואין הטעם במה שצוונו השם יתברך בו רק משום בחינת הרחמים שאנו מבינים. 

בברכה,

רב נחום