הפסקה באלוקי נצור לעניית דברים שבקדושה

שלום רב,

1. אין לענות בפה לקדיש, קדושה וברכו, אלא יש לשתוק ולכוון למה שאומר השליח ציבור, וזה יחשב שענה מדין שומע כעונה (שלחן ערוך אורח חיים סימן קד סעיף ז ומשנה ברורה ס"ק כו), ולמנהג הספרדים ישתוק עד "דאמירן בעלמא" (הלכה ברורה שם סעיף יד). 

ואם הגיע שליח ציבור ל'מודים' כאשר הוא נמצא באמצע אחת הברכות, ישחה עמו בלא לומר 'מודים', כדי שלא יהא  נראה ככופר במי שהציבור משתחווים לו, אבל אם הוא בתחילת ברכה או בסופה לא ישחה, שאין שוחין בתחילת ברכה או בסופה אלא באבות ובהודאה (שלחן ערוך סימן קט סעיף א ומשנה ברורה שם).

וראה לגבי ברכת כהנים https://www.hidabroot.org/question/171283

2. למנהג הספרדים, אחרי שסיים ברכת שים שלום, ואמר פסוק 'יהיו לרצון', מותר להפסיק לעניית דברים שבקדושה, כדרך שמפסיק בקריאת שמע וברכותיה, דהיינו, חמישה אמנים ראשונים של הקדיש, ו'יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך', ולא יותר. ואין לענות אמנים של ברכות, ואפילו אמן שאחר ברכת 'הקל הקדוש' ו'שומע תפילה' שאומר השליח ציבור. ובקדושה יש לענות 'קדוש' ו'ברוך' בלבד, ולא שאר נוסח הקדושה, וכל שכן שאין לענות 'ברוך הוא וברוך שמו'.

ואם עדיין לא אמר פסוק 'יהיו לרצון' הראשון, אין להפסיק כלל אפילו לקדיש וקדושה וברכו, כי פסוק 'יהיו לרצון' הוא מכלל התפילה עצמה. ואם סיים פסוק 'יהיו לרצון' השני, אף על פי שעדיין לא עקר רגליו, מותר להפסיק ולענות כל דבר שבקדושה, ואפילו 'ברוך הוא וברוך שמו' (קצור שלחן ערוך ילקוט יוסף סימן קכב סעיף א).

בברכה,

הלל מאירס