בטחון בה' מול השתדלות

שלום כבוד הרב, אני מאמינה בלב שלם כי הקב"ה הוא אדון הכל שולט בכל ובעל כל הכוחות כולם. אנחנו נתונים להשגחתו וחיינו מתנהלים על פי רצונו יתברך. "הכל בידי שמים" עם זאת, ידוע כי מחויב האדם לעשות השתדלות גם מצדו. השאלה שלי היא על הגבול הדק שבין השתדלות לאמונה ובטחון בה'. האם העובדה שאנחנו משתדלים יתר על המידה מראה שאנחנו פחות מאמינים? לדוגמה - אני דואגת מאוד לבריאות ילדיי הקטנים, לעתים יתר על המידה. אם אני יודעת שאדם מסוים חולה אפילו מעט אני אמנע לגמרי מללכת לאותו מקום על מנת למנוע מצב של הדבקה. בשכלי אני מאמינה שהכל בידי שמים ושה' הוא הקובע. אך אני אעשה כל שביכולתי כדי למנוע מצב שילדיי יהיו בקרבת ילדים אחרים או אנשים משתעלים/ מצוננים וכו' מהחשש שידבקו. ברור לי שיש דברים שאינם כלל בשליטתי - למשל בגן הילדים אך במה שנתון להחלטתי - אני מוצאת את עצמי בהשתדלות רבה מאוד בנושא. האם אני נוהגת נכן בבחינת "ונשמרתם לנפשותיכם" או שזו הגזמה?