סיפור דוד המלך ובת שבע

לכבוד השואל, 

הנה לפניך תרגום מן הזוהר הקדוש המבאר בדיוק מה היה חטא דוד - שהיה חטא רק בינו לבין הקב"ה בענין דק ביותר - (שלא הרג מיד את אוריה בזמן שהיה מודר במלכות) - וכל שאר הענין שאנו חושבים אותו לחטא וכפי  שאנו קוראים הפסוקים, אינו החטא כלל, וכן אמרו חז"ל "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" (שבת נו, ע"א). וכאשר תלמוד הדברים הנפלאים הבאים, אז תבין למה מתאים לנשמה הקדושה של דוד מלך ישראל ע"ה להיות נחשב כרגל רביעי במרכבה, זיעועכי"א.

[לקחתי מאתר : http://www.aspaklaria.info/004_DALET/%D7%93%D7%95%D7%93%20%20%20%D7%97%D7%98%D7%90.htm]

דוד המלך בשעה שקרה לו אותו מעשה פחד. באותה שעה עלה דומה לפני הקב"ה ואמר לו, רבונו של עולם כתוב בתורה ואיש אשר ינאף את אשת איש וגו', דוד שחילל בריתו בערוה מהו. אמר לו הקב"ה דוד צדיק הוא, וברית הקודש על תקונו עומד, כי גלוי לפני שבת שבע מוכנת לו מיום שנברא העולם. אמר לו דומה, אם לפניך גלוי, לפניו לא גלוי. אמר לו הקב"ה ועוד כל מה שהיה בהיתר היה, לפי שכל היוצאים למלחמה, אחד מהם אינו יוצא עד שיתן גט לאשתו. אמר לו אם כן היה לו לחכות ג' חדשים ולא המתין, אמר לו במה הדבר אמור, רק במקום שאנו יראים אולי היא מעוברת, וגלוי לפני שאוריה מעולם לא קרב אליה, כי שמי חתום בו לעדות, שכתוב אוריה, וכתוב אוריהו, (שהוא אותיות אור יה"ו), שחתום בו שמי (לעדות) שלא שמש בה מעולם.

אמר לו, רבונו של עולם, הנה זה מה שאמרתי, אם לפניך גלוי שאוריה לא שכב עמה, לפניו מי גלוי, היה לו לחכות שלשה חדשים. ועוד אם (תאמר שדוד) ידע שלא שכב עמה מעולם, למה שלח אותו דוד וצוה אותו לשמש באשתו, שכתוב רד לביתך ורחץ רגליך.

אמר לו, ודאי לא ידע, אבל חיכה יותר משלשה חדשים כי ארבעה חדשים היו, שלמדנו בחמשה ועשרים בניסן העביר דוד כרוז בכל ישראל (ללכת למלחמה), והיו עם יואב (בז') בסיון, והלכו והשחיתו ארץ בני עמון, וסיון תמוז ואב ואלול נתעכבו שם, ובכ"ד באלול היה מה שהיה בבת שבע, וביום הכפורים מחל לו הקב"ה אותו העון. ויש אומרים בז' באדר העביר הכרוז ונתאספו בט"ו באייר, ובחמשה עשר באלול היה מה שהיה מבת שבע, וביום הכפורים נתבשר גם ה' העביר חטאתך לא תמות, מהו לא תמות, היינו לא תמות ביד דומה.

אמר דומה, רבונו של עולם, דבר אחד יש לי אצלו, כי הוא פתח פיו ואמר, חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת, והוא דן את עצמו למות, על כן כח יש לי עליו (להמיתו), אמר לו אין לך רשות (להמיתו), כי הודה לפני ואמר חטאתי לה', ואף על פי שלא חטא, אבל במה שחטא (בהריגת) אוריה כתבתי עליו עונש וקבלו. מיד שב דומה למקומו במפח נפש.

ועל זה אמר דוד, לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי, (היינו לולי) שנעשה שומר ומשגיח עלי, (כלפי המלאך דומה), כמעט שכנה וגו', מהו כמעט, היינו כשיעור חוט דק שיש ביני ובין הצד האחר... (הקדמה קלב, ועיין שם עוד הביאור)

תא חזי, דוד המלך, כיון שחטא לפני הקב"ה בענין בת שבע, חשב, שחטא זה נרשם עליו לעולם, מה כתוב, גם ה' העביר חטאתך לא תמות, (להורות) שהעביר אותו הרושם מפניו.

אמר לו רבי אבא, והרי למדנו, שבת שבע של דוד המלך היתה מיום שנברא העולם, (אם כן) למה נתנה הקב"ה לאוריה החתי מקודם לכן.

אמר לו כך דרכיו של הקב"ה, אף על פי שהאשה מזומנת להאדם להיות שלו, מקדימו אחר ונושא אותה מקודם שהגיע זמנו של זה, כיון שהגיע זמנו נדחה זה שנשא אותה מפני זה השני שבא אחר כך ומסתלק מהעולם, וקשה הדבר לפני הקב"ה להעבירו מהעולם מפני השני, לפני זמנו.

והסוד שבת שבע ניתנה מקודם לאוריה החתי, צא ודוק, ותמצא למה ניתנה ארץ הקדש מקודם שבאו ישראל, ואז תמצא גם דבר הזה, והכל הוא סוד אחד ודבר אחד (עיין שם הביאור).

תא חזי, דוד, אף על פי שהתודה על חטאתו וחזר בתשובה, לא סר לבו ורצונו מאלו החטאים שחטא, ומאותו החטא דבת שבע, מפני שירא בשבילם תמיד, אולי יגרום אחד מהם ויבא לקטרג עליו בשעת הסכנה, ומשום זה לא הסיח אותם ממנו ומרצונו, ועל כן אמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד... (נח שיד, ועיין שם עוד)

תא חזי, משום שדוד לא שמר כראוי זאת זו, הוסרה ממנו המלכות כל אותו הזמן, (שלחם עם אבשלום בנו), ולמדנו זאת זו נרמזה במלכות שלמעלה ונרמזה בירושלים עיר הקדש.

בשעה זו שדוד עבר עליה, (דהיינו במעשה דבת שבע), יצא קול ואמר דוד במה שנקשרת (דהיינו בזאת הנרמזת במלכות ונרמזת בירושלים) הותרת שיגרשו אותך מירושלים והמלכות תסור ממך, מאין לנו זה, שכתבו הנני מקים עליך רעה מביתך, מביתך הוא בדיוק...

אחר שדוד המלך לא שמר אות ברית הזה, וניטל ממנו המלכות ונגרש מירושלים, היה מפחד, שחשב שיורידו אותו מיד וימסרו אות ביד דומה וימות בעולם האמת, (כלומר שלא יזכה לחיים הרוחניים), עד שנתבשר שכתוב, גם ה' העביר חטאתך לא תמות, בה בשעה פתח ואמר לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי, דהיינו שהיה נמסר בידיו של המלאך דומה כנ"ל... ((לך לך תב, ועיין שם עוד)

דוד המלך אמר, לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי וגו' לך לבדך, מהו לך לבדך, אלא משום שיש חטאים שהאדם חוטא להקב"ה ולבני אדם, ויש חטאים שהאדם חוטא לבני אדם ולא להקב"ה, ויש חטאים שחוטא להקב"ה לבדו ולא לבני אדם. דוד המלך הטא להקב"ה לבדו ולא לבני אדם, (ועל כן אמר לך לבדך חטאתי).

ואם תאמר הרי חטא חטא ההוא של בת שבע, ולמדנו מי שבא על ערוה אסרה על בעלה, (ונמצא) חוטא לחבירו וחוטא להקב"ה, אינו כן, חטא ההוא שאתה אומר היה בהתר, ודוד לקח את שלו, כי גט היה לה מבעלה, עד שלא הלך למלחמה, כי כן היה המנהג של כל ישראל שנתנו גט על זמן לנשיהם, כל היוצא לצבא, וכן עשה אוריה לבת שבע, ולאחר שעבר הזמן והיתה מותרת לכל, לקחה דוד, ובהתר עשה כל מה שעשה.

כי אם לא היה כן, ובאיסור היה, לא היה הקב"ה עוזב אותה אצלו, והיינו שכתוב לעדות, וינחם דוד את בת שבע אשתו, שזה עדות שהיא אשתו, ודאי אשתו ובת זוגו היתה, שהיא מוכנת לו מיום שנברא העולם, הרי עדות, שלא חטא דוד החטא של בת שבע, כמו שאמרנו. 

ומה הוא החטא שחטא להקב"ה לבדו ולא לאחר, הוא שהרג את אוריה בחרב בני עמון, והוא לא הרגו בשעה שאמר לו ואדוני יואב, שהרי הוא היה אדונו, והמקרא מוכיח, שכתוב ואלה שמות הגבורים אשר לדוד, ולא אשר ליואב, (ונמצא שהוא מורד במלכות והמורד במלכות חייב מיתה), ולא הרגו בשעה ההיא אלא הרגו בחרב בני עמון.

והכתוב אומר לא נמצא אתו דבר רק בדבר אוריה החתי, רק בא למעט, דבר אוריה חטא ולא חטא באוריה עצמו, והקב"ה אמר ואותו הרגת בחרב בני עמון, וכל חרב מבני עמון היה חקוק בו נחש עקום, צורה של דרקון שהוא עבודה זרה שלהם, אמר הקב"ה נתת כח לשקוץ ההוא משום שבשעה שהרגו בני עמון את אוריה, ורבים מבני ישראל עמו, נתגבר בשעה ההיא חרב בני עמון, וכמה תוקף נתחזק עבודה זרה ההיא, שקוץ.

ואם תאמר שאוריה לא היה צדיק, כיון שכתוב עליו אוריה החתי, אינו כן, היה צדיק, אלא שם מקומו היה חתי...

למען תצדק בדברך תזכה בשפטך... אמר רבון העולם אני אמרתי בחנני ה' ונסני, ואתה אמרת שלא אוכל לעמוד בנסיונך, הרי חטאתי למען תצדק בדברך ויהיה דברך אמת, כי אם לא חטאתי היה הדבר שלי אמת ודברך בריק, עתה שחטאתי, הוא כדי שדברך יהיה אמת, נתתי מקום להצדיק דברך, משום זה עשיתי, למען תצדק בדברך תזכה בשפטך. כי חזר דוד לאומנות ואמר בתוך צערו דברי בדחנות אל המלך.

תנינן לא היה דוד ראוי לאותו מעשה, כי הוא אמר ולבי חלל בקרבי, כך הוא, אבל אמר דוד, בלב יש ב' היכלות, באחד דם ובאחד רוח, אחד ההוא המלא דם הוא משכן ליצר הרע, ולבי אינו כן, כי ריקן הוא, ולא נתתי משכן לדם הרע להשכין בו היצר הרע, ולבי ודאי חלל הוא בלא שכן רע, וכיון שכן הוא לא היה דוד ראוי לחטא ההוא שחטא, אלא כדי לתת פתחון פה לרשעים, שיאמרו דוד המלך חטא וחזר בתשובה, ומחל לו הקב"ה, כל שכן שאר בני אדם, ועל זה אמר דוד אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו.

וכתיב ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה וראש לו חפוי והוא הולך יחף, ראש לו חפוי ויחף למה זה, אלא דוד היה עושה עצמו נזוף כדי לקבל עונש, והעם היו רחוקים ממנו ד' אמות. אשרי העבד שכך עובד לאדונו, ונודע בחטאו, כדי לשוב ממנו בתשובה שלמה.

תא חזי, יותר היה מה שעשה לו שמעי בן גרא מכל הצרות שעברו עליו עד היום ההוא, ודוד לא השיג כנגדו דבר, כי כן היה יפה לו, ובזה נתכפרו עונותיו... (משפטים רלח והלאה).

בברכה, 

רב נחום