למה הקב"ה לא עשה שתהיה היכולת למול בלי להסב כאב וצער לתינוק?

לכבוד השואלת,

לא ראיתי במקורות טעם לזה בפירוש; אמנם בספר "דרך מצוותיך" להרב הצמח צדק מליובאוויטש ז"ל, מבואר שמצוות מילה קשורה לבחינה הרוחנית של "רצון".

ויש לומר שלכן יש צורך שתהיה צער למקיים מצוות מילה, כי אילו היה לאדם האפשרות לעבור את התהליך של קיום המצוה בלי שום הרגשת שום צער, לא היה קיום המצוה שלו מראה שום דבר על חוזק רצונו כלפי קיום מצוות הבורא ית'. כי הדבר היה מגיע לו בקלות.

אבל עתה, שיש צער למי שמקיים מצוה זו, וכן המקיים את המצוה הוא אמור לקבל "שכר מצוה" על ידי מעשה קיומו  [וכדאיתא בפרקי אבות: "לפום צרא אגרא"] - שהשכר הזה פירושו יותר קירבה להקב"ה, אם כן על ידי קיומו את המצוה בצער, אז הוא מראה בזה כמה שרצונו עז להתקרב לבורא העולם יותר מכל.

בברכה,

רב נחום