הרבנית ימימה מזרחי

הרבנית ימימה מזרחי בשיחה מרגשת במיוחד על כוחו של יום הפורים, ועל כוחה של אסתר שנמשך לנו כ'חוט של חסד' בכל דור ודור. "לא משנה איזה חושך עובר ועבר עלייך, באילו מחשכים את נתונה - לעולם יישארו לך שלוש יכולות: הראשונה היא להמשיך להיות אישה חושבת. אל תנטרלי את השכל, מפני שעברת משהו חשוך"

כמו היהודים במצרים בשעתם, כך גם ליהודי צרפת קשה מאד לעזוב את צרפת. קשה להם מאד כי זה משבר זהות - להיגאל

אילו רק ידעת מתי את מתחתנת... אילו רק ידעת מתי הפרנסה תסתדר, מתי המשיח יבוא. היית מחכה יותר בסבלנות - אבל היית מאבדת דבר בסיסי אחר. חשוב יותר... דבר תורה מתוק מדבש לפרשת ויחי, על תקוותן של כל הנשים שמחכות

על האמא שנטלה את חייה השבוע יחד עם חיי בנותיה; למה חשוב ש'נדחוף את האף' לצרות של אחרים, ולמה זה כל כך מדהים להיות אמא? הרבנית ימימה בדבר תורה יפהפה לפרשת ויגש

הרבנית ימימה מזרחי בכנס 'מאירות בהיכל' מסבירה מה זה גילוי אליהו, ומספרת מה נטע לביא ביקשה ממנה שתגלה לעם ישראל

"החיים מראים לנו שבכל יום ובכל משפחה, ולו הכי מדוגמת, יש טיפה מרה. איך מתמודדים איתה?" - טור מחזק על כוחן של נשים

בראש השנה השם דורש מאיתנו להיות כלליים, ממלכתיים, נשיאותיים. רק כך אנחנו יכולים להמליך את השם עלינו

עד כמה הצער של אישה משמעותי בעיני הבורא? מהו חינוך הילדים האידיאלי? ולמה חשוב להיזהר בכבודן של נשים? הרבנית ימימה בדבר תורה מיוחד לפרשת כי תצא

"מסרתי שיעור בתל אביב מול הרבה בנות, בחורות ונשים. מולי ישבה בחורה, שעל החולצה שלה היה כתוב 'Super girls don't cry', ופתאום חשבתי על הימים האלה של שלושת השבועות, שהציווי האלוקי שבהן הוא דווקא לבכות... אם לא נבכה – לא יהיה בית מקדש" – הרבנית ימימה בטור מיוחד לפרשת מטות ושלושת השבועות, על דמעותיהן של נשים

"נשים לפעמים כורעות תחת העול ומחפשות נתיב בריחה. 'כל כך כבדים לי, כלי הקודש האלה. אני לא מרגישה שמותר לי להתלונן, מפני שזה קדוש. אני אמורה לשאת במשא החיים הזה ככה, בלי לקטר'. אבל לפעמים אי אפשר בלי לקטר. לפעמים בוכים מהמשא הזה, אפילו שהוא כל כך קדוש וכל כך מדהים" - הרבנית ימימה מזרחי על אסתי ויינשטיין, כאב המשא של כל אם, ועל פרשת קורח

"אני נכנסת למלון. רואה אותה מרחוק עם עיניים כאלה מצפּות ומה כבר יש לי להגיד לה? איזה אשת בשורה אני?" הרבנית ימימה לפרשת בשלח, עם מסר מיוחד ומחזק, על הפיתרון שנמצא מעבר להיגיון

איך זכתה מרים הנביאה שכל עם ישראל חיכה לה ולא הסכים לנסוע בלעדיה? מהו כוחו הגדול של חסד אחד קטן? וגם: הקשר בין סיפור הפרשה למותו של שמעון יוחאי לסרי הצעיר. "כשרואים שה' מחשיך את חיינו, זה כי הוא יודע, שברגעים האלה דווקא יצא מאיתנו כזה אור ענק של אמונה". הרבנית ימימה בחיזוק מיוחד לקראת שבת

יש מי שההילולה של רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר במירון עשויה להיראות לו כמו ביטול תורה, צפיפות בלתי נסבלת או המוניות מיותרת. אבל מתחת לפני השטח, נראה שדווקא ביום הזה, דרך הצדיק הזה, מסתתר בעיצומו של ל"ג בעומר סוד גדול. אז מהו אותו סוד? הרבנית ימימה מגלה

למה ניתנה התורה על הר ולא על עמק, ואיך זה מלמד אותך להיות אישה רוצה?

הנתינה עוזרת לנו להרגיש שהרעיפו עלינו כל כך הרבה, עד כדי כך שיש לנו מה לתת. גם רחל, אשת רבי עקיבא, ידעה זאת. דבר תורה קצר מאת הרבנית ימימה מזרחי

ההבנה הזו כל כך קשה לאישה. להבין שפתאום אמא כל כך זקוקה לך, ואין לך יותר בית לחזור אליו, כי צר המקום. אז מה עושים כשלאמא צר המקום?

איך מציירים בימים האלה? איך הצירים רוקמים לנו ציור שבורא בסופו יצירה? והנוסחה היא משולשת, כך מלמדת פרשת פנחס: בוכים, חותכים ושמחים

במידה רבה, י"ז בתמוז גרוע בהרבה מתשעה באב. בתשעה באב היה חורבן סופי, ואילו ערעור הוודאות של שבעה עשר בתמוז מפחיד פי כמה וכמה

"כל השנים ראיתי את אמא עושה דבר אחד: מדליקה נרות בערב שבת", היא מספרת. "ופתאום כל הבלגן הזה כיוון אותי למצוא את ההגדרה שלי"

למה החיים אינם מושלמים, למה צריך רכיב מיותר, ולמה כל המדינה נעלבת? המאמר של הרבנית ימימה מזרחי לפרשת קרח

אם הצד האחר נטוּל חפץ וגעגוע, מה תעירי ומה תעוררי? מישהו פה לא מתגעגע מספיק – למה? מפני שהוא שבע. הרבנית ימימה מזרחי בדפי זהב לנשמה, פרשת שלח

מה אפשר ללמוד מסיפורם העצוב של שלושת הנערים - אייל, נפתלי וגיל-עד, דרך אמהותיהן?

על אהבה, על ברכת כהנים, ואיך כל זה קשור לכיסוי הראש?

מה הסיבה שתפילה לא מתקבלת? הרי אין בינינו מישהי שלא מתפללת בקדוּשה, ברצון, בכוונה. אז למה? מאמר של הרבנית ימימה מזרחי בסימן פרשת בחוקותי, יום ירושלים ושמואל הנביא

מאמר מיוחד על פרשת תזריע מצורע - לימי הזיכרון שאנו נמצאים בתוכם, עם ספירת העומר וכל החדשות הטראגיות של הימים האחרונים

צריך להבין, שניקיון הוא סליחה גדולה. אחרי שהקב"ה סולח על השבר הגדול, שבר העגל ושברי הלוחות בפרשה הקודמת. בואו וננקה, נשים. בואו ניכנס לבחירות נקיוֹת. במקום לדבר על חופש הביטוּי, נעלה על נס את חופש הבִּיוּת; אנחנו נכנסות לבית נקי

פעם היית מוציאה את הראש מהאוטו ושואלת "סליחה, איך מגיעים?" אבל היום, עם הווייז או ה-GPS, את לא צריכה אף אחד ולהיפך, אם מישהו משרבב את ראשו לכיוונך את אומרת "ילדים, תיזהרו. מחבל"

המצווה של ט"ו בשבט, כותב ה"שם משמואל", היא לתקן את הלב. שיתחיל ללבלב! כשם שהעצים מתחילים ללבלב ולפרוח, גם אנחנו חייבים היום להתרגש

אך מחנכים בדור שלנו? והרב גינצבורג שיחיה אומר: הדגש המרכזי בחינוך היום הוא רק רחמים, רחמים ושוב רחמים. רחמי עליהם. תני להם יופי, תני להם בשורת גדילה וצמיחה

טבת הוא חודש שבו את עשויה להרגיש כלואה וכשמרגישים כלואים-כלואים אז זהו, זה הקץ. הקץ מגיע כשכלו כל הקיצין