הרבנית ימימה מזרחי
איך להתנחם על החללים הרבים? הרבנית ימימה בסגולה מפתיעה מהאר"י הקדוש
בזמן של ימי זיכרון הרבנית ימימה פותחת לנו פתח להבנה על חיים מתוך משבר. פרשה השבוע פוגשת את החודש החדש ואת התקווה דווקא בזמן של היעדר. אז איך מתנחמים, בימים קשים כל כך?
- הרבנית ימימה מזרחי / פרשה ואישה
- א' אייר התשפ"ד
(צילום: shutterstock)
ימים מטלטלים. אנחנו בין שני ימי זיכרון.
והשנה, כך נדמה, הכל בעל מטען כפול:
הכאב והאבל, ההערכה לנופלים והחיבור
לאדמה הזאת.
ובין שני הימים האלה, מגיעה שבת פרשת "קדושים".
* * *
הפרשה שלנו נפתחת בהכרזה של הקב״ה:
קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי. וה"אור החיים" הקדוש אומר:
זה לא ציווי, "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ בפקודה". אלא:
אל תתרשמו מזה שאתם נופלים לפעמים,
מזה שאתם במחלוקות לפעמים.
למה? כי זו פשוט עובדה:
אתם תהיו קדושים.
אתם תגלו את הקדושה שלכם, במוקדם או במאוחר
כי אנחנו עם של קדושים. אחד אחד.
* * *
רואים את זה לגמרי בימים האלה. קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר
בָּאָרֶץ הֵמָּה, גם אלה שנפלו. גם אלה שנותרו כאן
ושרדו. כאלה אנשים ענקיים,
כאלה אנשים קדושים.
* * *
שלשום חזרתי ממצעד החיים באושוויץ-בירקנאו.
זו היתה טיסה 328 של ארקיע, אני חושבת שמעולם
לא היתה טיסה מרקיעת שחקים כזאת בהיסטוריה!
ישבו שם ניצולי שואה, אחד מהם בן מאה.
ניצולי שואה שעברו את הטבח בבארי
ונחשפו לזוועות האלה.
היו שם אבות שכולים שהגיעו למצעד החיים.
שבויים ושבויות ששוחררו.
היו שם נערי תיכון ובנות שירות לאומי
ופתאום ראית את הפנורמה הקדושה הזו של העם הזה,
שכל כך, באמת, ראוי לגאולה.
* * *
אז הנה הוא מגיע, החודש הזה, שקוראים לו אייר,
ראשי תיבות: אֲנִי ה׳ רֹפְאֶךָ.
רבי מנחם מנדל מוויטבסק, שהיארצייט שלו בראש
חודש אייר, אומר שהחודש הזה הוא "רפואת חולי הרודף"
כלומר חולי הרדיפה, לפוסט טראומה,
כמו שאנחנו קוראים לזה עכשיו.
הוא אומר: מתי המילים "אֲנִי ה׳ רֹפְאֶךָ" מופיעות?
אחרי קריעת ים סוף, אחרי שירת הים,
אחרי ההצלה הגדולה.
דווקא כאן ה׳ אומר: כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם
לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה׳ רֹפְאֶךָ.
רגע. למה עכשיו? כבר נגמר, ברוך ה'. כבר ניצלנו,
כבר יצאנו, כבר ראינו אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם!
* * *
והוא אומר: אדם שניצל מטראומה גדולה,
הנפש שלו כל הזמן מרגישה רדופה.
כל הזמן מרגישה חוסר רגיעה.
והתרופה לנפש היא החודש הזה, החודש הנפלא הזה.
למה? מה ממלא את הנפש גם בשעות החשוכות
של הלילה, אחרי שעברנו כאלה צערים וכזו טראומה?
אז אתמול (יום רביעי, ל' בניסן) היה יום הפטירה
של רבי חיים ויטאל, תלמידו הגדול של האר"י הקדוש.
פעם אחת הוא הגיע לאר"י הקדוש ואמר לו
שקרוב משפחה שלו נפטר והוא לא יודע נחמה.
הוא פשוט לא מצליח להתנחם.
* * *
אמר לו האר"י: קח לך סגולה מופלאה.
אתה אומר בכוונה גדולה את ברכת "אשר יצר":
אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה
וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים, חֲלוּלִים חֲלוּלִים.
אומר האר"י הקדוש לרבי חיים ויטאל תלמידו:
זו הברכה היחידה שמברכים בה על מה שאין.
אתה לא מברך על הידיים, על העיניים, על הרגליים.
אתה מברך על הנקבים והחללים.
לפעמים, אומר האר"י הקדוש לרבי חיים ויטאל,
החלל הוא שמאפשר לך לנשום. מאפשר לך לחיות.
מאפשר מעברים של חומרים בנפש ובגוף
ממקום למקום.
* * *
אנחנו חיים עכשיו בימים של כל כך הרבה חללים,
בכל כך הרבה ריק. ואנחנו צריכים לזכור
שהחללים האלה, והמקומות הריקים האלה,
אפשרו לנו את החיים.
אנחנו נושמים בזכותם, לא פחות.
הרב זמיר כהן מתאר את הניסים הרבים שחווינו במתקפה האיראנית שכשלה: