הרבנית ימימה מזרחי
את לא תספיקי: הרבנית ימימה מזרחי על היכולת לשחרר בפסח ובכלל
מה בין תכנון מערך הכוחות של צה״ל לסדר שלך בבית? הרבנית ימימה מזרחי מטעימה לנו על לחמים שלא הספיקו לתפוח, ועל היכולת לשחרר ולא להספיק הכל
- הרבנית ימימה מזרחי / פרשה ואישה
- ג' ניסן התשפ"ד
(צילום: shutterstock)
תראי מה זה, כתוב כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. וזה ממש ממש עכשיו! עכשיו זה "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". את רואה את זה בכל קטע שתפתחי בהגדה: לֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ. וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ. והעבדות הזאת. ההשתלטות על הגוף והנפש של בן אדם שהיה במצרים, כמו עכשיו עם השבויים. יעקב ובניו, משפחה שמפונה מהמקום שלה. זו הרגשת גלות שכל כך הרבה משפחות חוות עכשיו, כשהן לא יכולות לחזור הביתה.
אתמול לימדתי איך ב"שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ" פותחים את הדלת. ומישהי בכתה ואמרה: אין לי דלת! כבר חצי שנה אני מפונה מביתי, גרה עם משפחתי בבית מלון ואיזו דלת נפתח?
או: וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים. שימי לב לדיוק: לא כתוב "וירעו לנו"; כתוב: "וַיָּרֵעוּ – אֹתָנוּ". הם עשו אותנו את הרעים בסיפור! ואנחנו בתשפ"ד, עולם שלם – אחרי שטבחו בנו – מצביע עלינו ואומר: הנה הרעים! מדהים איך זה קורה עכשיו. וזמן שעובר ואין סוף נראה לעין. והפגנות. כמו שהיה במצרים, כשדתן ואבירם קמים וצועקים, כי הם כבר לא יכולים. ולכן, חייב לקרות מה שקרה אז: "כִּימֵי צֵאתְךָ", הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב. זה ההמשך הכי טבעי של הסיפור, כמו בהגדה.
ומה צריך עכשיו, כדי שנקבל את הגאולה הזאת שתבוא, בעזרת ה', בשמחה גדולה?
צריך לשמור את הכוח.
יש ביטוי צבאי שמשתמשים בו המון: סד"כ. סדר כוחות. איך -אמרה לי השבוע אמא של חטופה: אני ישנה טוב-טוב בלילה, כדי שיהיה לי כוח להילחם עליה ביום. אני חייבת לשמור על עצמי כדי שיהיה לי כוח כשהיא תגיע.
וזה היה ה-שיעור! לסדר את הכוחות, את הסד"כ שלנו, כדי שכשיגיע ליל הסדר, ליל החירות הגדול, יהיה לנו כוח להכיל את הישועה הגדולה הזאת ולשמוח בה באמת.
איך עושים את זה? זה הכי פשוט, והכי מסובך: ... לא מספיקים הכול!
אנחנו חייבות להבין שכדי שתיוולד ישועה ויותר מזה – כדי שיהיה לנו כוח לקבל אותה, צריך לסדר את הכוחות. מי שלא יודע שהוא לא יספיק הכול, יגיע למפגש עצמו בלי כוח.
וזה הרעיון של המצה. הרי המצה היא תאונה קולינרית. באמת תאונה: עַל שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּצֵקָם לְהַחֲמִיץ.
ואיך היהודים עשו מתאונה קולינרית מנה זוכה במאסטר שף? איך יכול להיות? זה פשוט מדהים. שבוע ימים אנחנו אוכלים לֶחֶם עֹנִי ומזכירים לעצמנו כמה חכמות היו הנשים במצרים. הן סידרו לעצמן את הכוחות: מה סדר העדיפויות עכשיו? מצד אחד, אני חייבת לצייד את עצמי כי אנחנו יוצאים אל הלא נודע. אבל ליל הסדר אומר לך, מאמי, תארגני סדר עדיפויות נכון: נכון, חשוב לצאת ממצרים עם אוכל, אבל כרגע לא תספיקי להכין צידה מושלמת ואם תתעסקי בבצק זו תהיה החמצה של רגע מופלא של הגאולה עצמה.
סיפרה לי מישהי שאמא שלה כל הילדות עבדה בשתי עבודות, פרנסה אותם ביום ובלילה. ואכן, לא חסר דבר ואפילו היה להורים כסף לקנות דירה לכל ילד! אבל היום, היא אומרת, היום אין לאמא כוח לנחת. אנחנו מגיעים אליה עם הילדים והיא ישנה, עייפה.
רבי נחמן נולד בראש חודש ניסן, הישר לתוך הקלחת של עבודות הפסח. והוא הבן אדם הראשון ביהדות שהעז לדבר על סדר עבודה אחר. סדר עבודה שהדבר הכי חשוב בו הוא – השמחה. הוא רואה סביבו יהודים צדיקים שרוצים להספיק הכול, שמקפידים על הכול. פסח הוא חג מלא דקדוקים. אבל לפעמים אנשים שמקפידים בצורה מוגזמת ולחוצה, עלולים להקפיד גם על הבריות שסביבן. וכשמגיע המועד, הם לא ידעו את שפת בני החורין.
אלה שרוצות להספיק הכל ובסוף מחמיצות ויושבות חמוצות בשולחן ליל הסדר... זהירות. תלמדי לא להספיק. וזה, אכן, קשה. |