אמונה

"פותח את ידך, ומשביע לכל חי רצון" - זאב ארן מסביר, מדוע הדרך לפרנסה הרבה יותר חשובה מההכנסה עצמה? צפו בפרק השני בסדרה "השמיים הם הגבול"

בעת התפילה נרגיש מול הקב"ה כבת המתרפקת על אמה, נביע בפניו את כל המעיק עלינו, נפרט את כל צרותינו, את קשיינו ופחדינו – הכל! כי השם שומע כל מילה

אנו רוצים שתפילתנו תהיה בדרגה הגבוהה ביותר ותפעל גדולות ונצורות. לכן נשקיע ככל יכולתנו בכוונה, אך אם לא עמדנו בכך לא ניפול ברוחנו, הקדוש ברוך הוא שומע כל תפילה

כאשר נצא לקניות, לדוגמא, נתפלל כי נמצא את אשר אנו חפצים, ואין בכך חוסר כבוד להשם אלא ההפך: זהו חוסר אמונה לחשוב כי אנו מסתדרים בעצמנו

הרי כל מטרת הצרה היא לעורר אותנו לתפילה. לכן ברגע שנעורר בנו את אותם רגשות שמרגישים בזמן של צרה ובכך בעצם נתעורר לה' – נוכל לחסוך לפעמים צרות

לפעמים לא מאמינים מספיק שהכל רק מה' ורק הוא יכול להביא לנו הכל, ועושים השתדלות מוגזמת תוך שכחה לפנות לה' שהוא זה שבידיו הכל

לפעמים הצרה באה כדי לעורר אותנו לשימוש בתפילה בתור גורם מקשר עם ה'

איזו זכות נוראה היא, לדבר עם מלך מלכי המלכים, מלך רם ונישא, השולט על מלאכים ושרפים ועל עולם ומלואו! חרף גדלותו, מקשיב הוא לכל תפילה ותפילה של יהודי באשר הוא.

אומרים חז"ל על הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", שכשמשה בנה את המשכן הוא ביקש: יהי רצון שתשרה השכינה. למה צריך לבקש, והרי ה' הבטיח שישכון בתוכם? אלא שבלי תפילה אין כלום

בטחון בה' מועיל לפרנסה יותר מהשתדלות יתרה. מי שיש לו ביטחון אמתי, תהיה לו פרנסה ברווח, בלי עמל

אם לאדם לא נגזר להרוויח – הכסף יכול להיות לידו והוא לא יראה. לא יתר ההשתדלות מגדילה את הפרנסה, אלא מה שנגזר עליו משמים זה מה שהוא יקבל

כאשר יעלה הוא לשמים, הוא יזכה לקבלת פנים לבבית בתופים ובמחולות, ואשתו תזכה לאותה קבלת פנים בדיוק

כדאי חשוב וחובה לדאוג לזמני איכות בשביל הקשר הזוגי שחשוב מאד כדי שיהיו בבית תורה שלום ושמחה, אך לעשות הכל כדי שזה שלא יבוא על חשבון שעות לימוד התורה

השמירה הגדולה לאוטובוס היא לימוד בו ובפרט בחברותא. ואז האוטובוס נהפך לבית מדרש. ואם המרצחים ימ"ש רוצים לפגוע באוטובוס, זה לא אוטובוס, זה בית מדרש, ובית מדרש לא מתפוצץ

ילד שחווה אבדן עשוי לחוות גם דברים אחרים בעוצמה חזקה, ולהגיב קשה גם לדברים פעוטים. לכן כדאי להתייעץ עם איש מקצוע איך להקל עליו

משה רבנו אומר לקב"ה: משום שאני רואה שהכל לטובה, ולכן אני מקבל את התכנית האלוקית. אם היית שולח מישהו אחר, היה כבר הופך עולמות בתפילה ומוציא אותם מהר יותר

"אני לא מתלונן, כי מי אני? רואה מקוקר של שניים-שלושה סנטימטרים – ה' יש לו שדה ראיה רחב! הוא רואה שדה ראיה של שלושה קילומטרים. מה אני יכול לדון ולשפוט?"

גדולי ישראל ידעו עד כמה תלוי חינוך בניהם בתפילה, לכן השקיעו בתפילה על הבנים, ושפכו דמעות כמים למען הצלחת ילדיהם

כל תינוק מביא מזלו. כפי שאמר רב חשוב כי דומה הדבר לאדם המכניס ידו בכוס חלב, כאשר ירים את ידו תטפטף מכל אצבע טיפת חלב, כך כל ילד ועמו מזל ברכה ופרנסה

הבעל צריך לחוש שסומכים רק עליו. הוא האדון בבית. אדון מלשון אדן כאמור, כמו אותו אדן החלון שעליו נשענים וממנו רואים את הנוף היפה... וגם לאשה טוב הדבר

"אז רוצי מהר חזרה, וקני לי שמרים! רחמנות על הבצק!" היא מעיפה מבט על מה שאמור היה להיות בצק שמרים. "אין לי כח..." מתחנחן קולה של חיה'לה. "אבל שכחת את העיקר. לשם כך שלחתי אותך לחנות!"

חשוב לדעת שהכבוד הזה אינו סתם עניין קטן או סוג של רצון מטופש. אסור לנו לזלזל בו. הכבוד הוא שפת הנשמה

את ההשתדלות לבריאות יש לעשות תוך זכירה שאנו עושים את שמוטל עלינו והתוצאות בידי ה'

כאותה איילה אף אנו מתפללים שנפשנו תערוג לאלוקים – לעשות רצון ה' שלא נשקע רק בכאב הניסיונות הפרטיים שלנו, אלא נחשוב על השני

אם נאמר 'איך נחזיק כך מעמד עד מאה ועשרים?' אכן לא נוכל להחזיק מעמד. אך אם נתבונן על כל יום בפני עצמו – נאזור יותר כח להתמודד

גם כשהיו לי ימים של קושי גדול מאוד, האמונה התגברה וההודיה וההתמקדות במה שיש והחיפוש של הטוב בתוך ה"רע" הזה, עזרו לנו לעבור את התקופה הסוערת הזאת