אימת תושבי הבקעה: תנינים נמלטים

סיפור האימה הנוכחי התחיל לפני כעשור, כאשר המועצה האזורית בקעת הירדן קיבלה במתנה כמה תנינים צעירים. אלא שבמהלך השנים מספר התנינים גדל, וכיום מדובר בכ-1,000 תנינים סך הכל. מי מגדל את כולם? שאלה טובה.

בהתחלה הקימה המועצה האזורית חווה שתהא אחראית על גידולם, אלא שלפני שנתיים וחצי החלו הבעיות: למעלה מ-70 תנינים שנמלטו והסתובבו חופשי באזור, ואילצו את עובדי המועצה לפתוח בחיפושים קדחתניים אחריהם, במשך יומיים שלמים. ואם לא די בכך, מספר מקרי גניבת תנינים שאירעו, לא הותירו כל ברירה אלא לסגור את החווה, מחמת פשיטת רגל.

ואז הגיע חקלאי מאזור הדרום שרכש את התנינים בכסף מלא, כדי לגדלם עבור תעשיית העורות. אלא שגם תחת טיפולו, כך מסתבר, העניינים יצאו מכלל שליטה, והתנינים מוסיפים לברוח מהחווה, ולשוטט ללא שום השגחה באזור.

בינתיים הועברו התנינים הצעירים לחווה באזור הערבה, וננקטו מספר אמצעי זהירות כגון מיגון באמצעות גדרות – למניעת בריחתם החוזרת של התנינים הגדולים יותר. בד בבד, מנסה ראש המועצה האזורית, דוד אלחייני, לטפל במטרד הציבורי ולמצוא מקום חלופי, מחוץ לתחומי הבקעה, בעבור שאר התנינים. "נוצר מצב אבסורדי על פיו אנו תקועים למעשה עם יותר מאלף תנינים אשר בכל שנה מטילים כ-600 ביצים", מסביר אלחייני, "התנין הנה חיה מוגנת וחל איסור חמור על הריגתה, כך שלמעשה אין לנו פתרון לבעיה. אנו אובדי עצות. המנהל האזרחי התחייב לסגור את החווה ולפנות את התנינים, אך בינתיים אינו עושה דבר בנדון. התרענו על המצב, אנחנו לא יכולים להכיל אותם - אך גם לא להוציא אותם", לדבריו.