המוזיקאי אורן צור מוציא אלבום אישי ראשון

יש סיפורי אהבה שלא מסתיימים אף פעם. כזה הוא הסיפור של אורן צור עם המוזיקה. זה התחיל כבר מילדות, אז הבין שהקשר ביניהם הוא משהו בלתי נפרד, אבל לא ידע עד כמה. היום, הרקורד המקצועי שלו כבר עמוס לעייפה בציוני דרך משמעותיים, שאינם עולים בקנה אחד, עם הצניעות שבו. במרוצת השנים הפך לאחד המפיקים המבוקשים והעסוקים בארץ, ועבד עם אמנים מהשורה הראשונה, כמו ברי סחרוף, אברהם טל, קרולינה, להקת ג'ירפות, בעז שרעבי ובית הבובות. אבל מלבד התרומה המשמעותית שלו למוזיקה, מה אתם באמת יודעים על אורן צור?

אורן צור

כיום, כאדם שמקורב ליהדות ומקיים אורח חיים דתי, מרבית הפרויקטים שצור עומד מאחוריהם הם בעיקר בעלי זיקה דתית, שתרמו תרומה משמעותית למוזיקה היהודית. בשנת 2011 הוא ניגן בשיר של ברי סחרוף - "צמאה לך נפשי", ניגון מוכר של חסידות חב"ד. כך גם לגבי הפקת האלבום "שמחת עולם", שהינו פרויקט ניגונים מיוחד של הרב גינזבורג, אותו הפיק צור יחד עם נדב בכר, ובשיתוף אמנים מוכרים שונים, כמו ארז לב ארי - וזה רק על קצה המזלג.

למרות זאת, מפתיע לגלות שבשורשים שלו, צור מגיע מבית שרחוק מלהיות דתי. "נולדתי וגדלתי בקיבוץ גינוסר, לזוג הורים עובדים סוציאליים. משפחה מאוד חמה ואוהבת מצד אחד, ומאידך שמאלנית מובהקת, המנותקת מכל סממן דתי. מה שאומר שאצלנו בבית לא דיברו על דת".

ובכל זאת, כבר בשלב מוקדם מאוד בחייו זכה להיכרות עם עולם היהדות. "בערך בגיל ארבע, עקרו הוריי את מגוריהם לדימונה, והגן היחידי שנמצא בסמוך לדירתנו, היה גן דתי. כך, בלית ברירה ומטעמי נוחות בלבד, רשמו אותי הוריי לגן הזה. מעניין לציין שמרגע שחבשתי לראשונה את הכיפה לראשי - לא הסכמתי להוריד אותה יותר", מחייך צור ומוסיף, "החל מרגע זה הלך הדוד שלי, יעקב ז'אק אמיר - מי שהיה ראש עיריית דימונה דאז - לחנות תשמישי קדושה, וקנה לי טלית. זה בערך הזיכרון הכי החזק שיש לי מאותה תקופה".

האהבה שלו למוזיקה החלה קצת אחר כך, איפשהו בגיל חמש, אז ביקש צור מהוריו לנגן בכינור קלאסי, וההורים הסכימו. זו הייתה עבורו יריית הפתיחה בתחום, שצור לא חלם שתיקח אותו רחוק כל כך. היום מלבד כינור, הוא כבר מנגן על ויולה, מנדולינה וגיטרה. "במרוצת הזמן הגעתי לרמה די גבוהה, אבל כשהתגייסתי לצבא החלטתי לעזוב הכל מאחוריי. לא ראיתי את עצמי מתקדם בעולם הקלאסי, הנשמה שלי הרגישה כבר אז שהיא רוצה ליצור דברים אחרים".

בביתו לא דיברו על דת

לאבד שני הורים, ממחלת הסרטן, תוך כמה שנים

בהמשך, שלושה חודשים לפני גיוסו, זכה צור במלגה מיוחדת למחנה המוזיקה "טנגל ווד" בארה"ב, המיועד למוזיקאים מחוננים. אולם לצד השמחה והאהבה הגדולה למוזיקה שמילאה אותו, התמודד צור במקביל גם עם טרגדיה גדולה, כשאיבד את אימו, שנפטרה ממחלת הסרטן. כחצי שנה מאוחר יותר כבר התגייס, ולקראת סיום שירותו הצבאי, הקים צור את להקת "עשב בר" שזכתה להצלחה רבה, אך התפרקה לאחר שהפיקה שני אלבומים.

אחרי 'עשב בר', חזר צור בחזרה לקיבוץ גינוסר, והתחיל לעבוד כמלצר במסעדה בראש פינה. "יום אחד מתקשר אליי חברי המתופף ברק בן צור, ומציע לי להצטרף אליו להרכב כלשהו. נסעתי לתל אביב עם תוכניות גרנדיוזיות מפה עד ירושלים, ולא קרה כלום. אחרי שנה 'שקטה' יחסית בתל אביב, גיליתי להפתעתי שקיבלתי מלגה ללימודי מוזיקה בבית הספר היוקרתי לג'ז 'ברקלי' בבוסטון, והחלטתי להירשם ללימודים.

בבוסטון חי צור במשך שלוש שנים, עד שבגיל 27 חווה טרגדיה נוספת ופתאומית, בדמות מותו של אביו ממחלת הסרטן בהיותו בן 62 בלבד. "זו הייתה תקופה של משבר רציני, שבעקבותיו חזרתי לארץ ולנישה המוכרת שלי בלהקת 'עשב בר', וזה עזר לי מאוד", הוא מתאר. כשגם זה נגמר, החל צור ליצור מוזיקה שחורה בלהקת 'קטיפה שחורה', ומאוחר יותר נישא לאשתו, אותה הכיר מגיל 20.

בשלב זה, החלו השניים בתהליך אינטנסיבי של התקרבות ליהדות, שהחל לקרום עור וגידים קצת לפני כן, בדמות שיעורי תורה ששמעו מדי פעם. "זכור לי, שבשיעור התורה הראשון שהייתי בו, הרגשתי שהנשמה שלי מאותתת לי שזו אמת, ומאותו הרגע – הלכתי על זה, וביחד עם אשתי, התחלנו לאט לאט לשמור שבת".

באותה תקופה פגש צור גם בנדב בכר – מוזיקאי מוכשר בפני עצמו, ומי שמנגן היום עם צור למעלה מעשר שנים. "הפגישה הראשונית עם נדב, הייתה תחילתה של ידידות מופלאה, והעובדה ששנינו עברנו, פחות או יותר את אותו המסלול – תרמה רבות לשיתוף הפעולה רב השנים שלנו. עם הזמן, נדב ואני הקמנו את להקת 'א גרויסע מציאה' והתחלנו ליצור יחדיו ניגונים בסגנון שלנו, וזה היה מדהים".

איך אתם מצליחים לעבוד יחד כבר כל כך הרבה זמן?

"במערכת יחסים קרובה כשלנו, מטבע הדברים מתגלעים ביננו פה ושם חילוקי דעות – אבל מה שטוב הוא שבמובנים רבים, לנדב ולי יש את אותו קו מחשבה. למשל, לעובדה ששנינו מבינים את החשיבות של עבודת המידות יש משקל רב. יותר מכך שנדב הוא שותף מדהים, ואדם מוכשר משכמו ומעלה, אני רק יכול לומר שזכיתי בחבר טוב ואמיתי".

בהמשך, פנתה אליו להקת 'לכתחילה' החרדית והציעה שילמד את הניגונים ויצטרף אליה. ובמרוצת הזמן הספיק לנגן לצד טובי הזמרים והיוצרים בז'אנר המוזיקה היהודית, כולל ככנר בלהקת 'הלב והמעיין'. 

"לקח לי זמן לשייף את עצמי כמוזיקאי"

אבל למרות הרזומה העשיר והעבודה רבת השנים מול אמנים שונים, דומה שהדבר שמרגש אותו יותר מכל בימים אלו, הוא אלבום חדש שעתיד לצאת בקרוב, בשם "מקום אישי". צור אמנם הוציא בעבר כאמור כבר אלבומים עם להקת שבהן ניגן, אבל עכשיו מדובר באלבום אישי ראשון, עליו עבד באינטנסיביות במשך כשנה, כשאת עיקר ההשראה עבור הטקסטים, הוא שאב מלימודי ימימה, קבלה וחסידות.

"האלבום 'מקום אישי' הוא סוג של סיכום תקופה, וגם פתיחתה של תקופה חדשה מבחינתי", הוא מסביר. "סיכום תקופה בה התחבאתי מאחורי הכינור וניגנתי בעיקר מוסיקה של אחרים, ובע"ה פתיחתה של תקופה עצמית מהותית, בה אנגן בעיקר את מה שיש לי להציע לעולם, באהבה. ההרגשה היא של מימוש עצמי וממש שליחות. אני מרגיש שאני מקיים את תכלית ביאתי לעולם עם השירים האלה, יותר מכל נגינה שעשיתי עד היום. לקח לי זמן לשייף את עצמי כגיטריסט וזמר וזו הסיבה שרק עכשיו אני מוציא את החומרים. אני מאמין שגם הייתי צריך להבשיל כגבר, בעל ואבא, לפני שאצא לעולם עם החומרים האלה, שחלקם אישיים מאד. אני מרגיש הכי עצמי כשאני עובד על חומרים שלי, אבל גם להפיק לאחרים ולעזור להם לממש את הפוטנציאל שלהם מסב לי קורת רוח רבה".

שני סינגלים ראשונים מתוך האלבום כבר יצאו וזכו לתגובות חמות, "אור חוזר" ו"דברים שלא רואים", שגם נבחר אצלנו באתר הידברותלאחד מ-23 השירים הטובים במוזיקה היהודית בשנת תשע"ד החולפת. "הגישה שלי בעשיית מוזיקה היא שאתה חייב לעשות מה שאתה אוהב. כחובב שירה עברית, תמיד רציתי להלחין את שיריה של המשוררת יונה וולך, וברוך ה' – זכיתי להגשים את החלום של אורן מגיל 22, ולעשות זאת באלבום הזה. זה משהו שהתבשל אצלי הרבה זמן, ורק חיכה לשעת הכושר המתאימה כדי לצאת החוצה. הייחודיות של האלבום הזה היא שהוא מאוד חמים ורגוע, ואני מנגן בו מהכל – החל ממנדולינה וכלה בכינור וויולה. כך שמי שאוהב, לפחות כמוני, טקסט איכותי שמשולב עם סגנונות נגינה שונים וטכניקות הלקוחות מעולמות מוזיקליים שונים, ביניהם המוזיקה האירית והקלטית – נראה לי שדי ייהנה ממנו. או כך לפחות אני מקווה".