סיפור לחג: למה הגיעה הצרעה?

בנו של רב העיר, רבי פנחס מקוריץ, לא יכל לסבול את "חוצפתו" של בן המלמד ובמשובת-ילדות סטר לו על לחיו. בן המלמד רץ היישר לרב העיר וסיפר לו שבנו הכהו. הרב פייס את בן המלמד בשפה רכה, אך שאלו: "מניין לך שהאתרוג של אביך הוא הכי יפה?"

"אם אין הרב מאמין לי", השיב בן המלמד, "אלך להביא את האתרוג והרב יראה בעצמו". רבי פנחס השתומם למראה האתרוג המהודר של המלמד. 'כיצד ייתכן הדבר', תהה הרב בלבו, 'הרי סוחר האתרוגים בורר אתרוג אחר אתרוג ואת היפה ביותר הוא שומר עבורי'.

הלך רבי פנחס לסוחר האתרוגים, וניסה להבין פשר דבר. "האמת היא שאינני רואה כלל ועיקר את אתרוגו של המלמד", נענה הסוחר. "יש לי איתו הסכם מיוחד: הוא חוסך מדי יום מספר פרוטות נחושת אותן הוא צורר בשקיק מיוחד, לקראת סוכות הוא מביא לי את שקיק המעות, ותמורתו הוא נוטל אתרוג אחד מתוך הארגז, בלא שיראהו תחילה, ומה שעלה בידו – שלו הוא. אין החלפות ואין החזרות".

עתה התעצמה פליאתו של רבי פנחס. וכי המלמד העני כה צדיק הוא שהאתרוג שבוחר הוא באקראי – כה מהודר הוא?

שלח לקרוא למלמד. ומשהגיע המלמד שאלו כיצד זוכה הוא לאתרוג כה מהודר. המלמד משך בכתפיו: "כתוב בספרים הקדושים שיום ט"ו בשבט מסוגל לאתרוג נאה. ביום זה אני מתפלל להשי"ת שיזמן לי אתרוג מהודר לחג הסוכות".

תחושתו של הרב שהמלמד הינו צדיק נסתר התחזקה. כדי לתהות על קנקנו, ביקש ממנו הרב שיבוא לסוכתו בחג לביקור נימוסין. ביושבם יחד בסוכה, כשהרב מדבר בדברי תורה ומנסה לגרור את המלמד לשיחה תורנית ולעמוד על גדלותו, נקטעה שיחתם בזמזום עז. זבוב עז-פנים חדר לסוכה וריחף ליד אוזנם.

אם רצה הרב לדעת מיהו המלמד, פלט המלמד משפט שהסגירו: "הכיצד זה יש רשות לבריות טמאות – כזבובים – להיכנס לסוכה הקדושה של הרב?!"...

הרב תמה: "וכי אצל מר אין זבובים בסוכה?!" ארשת שביעות רצון נפרשה על פני המלמד: "בוודאי. בסוכה הקדושה אין רשות לבעלי חיים להיכנס".

הרב היה בטוח שלפניו צדיק נסתר, וביקש מהמלמד רשות לבוא ולבקרו בסוכתו למחרת. ביום המחרת ישבו הרב והמלמד בסוכת המלמד, שוב שוחחו בדברי תורה והרב בוחן את אוויר הסוכה. ושוב זמזום עז... הפעם הייתה זו צרעה שנכנסה לחלל הסוכה. למראה מבטי התמיהה של הרב, הגיב המלמד:

"הצרעה לא באה חלילה בגללי. אלא שבשמים ראו בצערו של הרב ובחלישות דעתו על כך שאצלו יש זבובים בסוכה ואצלי אין, החליטו לשלוח את הצרעה להפיס את דעתו של הרב"...

ראה כך הרב, והחליט שאחרי חג הסוכות יקבע חברותא בלימוד עם המלמד – הצדיק הנסתר, ויזכה לשאוב מעט מבארו הרוחני.

מה גדול היה צערו של רבי פנחס להיווכח, שיום לאחר החג נעלם המלמד כאילו בלעה אותו האדמה. לא חפץ היה בפרסום, ומשנוכח שהרב עלה על סודו, ארז את מטלטליו ועקר מן העיר.