דורון שפר: אפשר כדורסל גם בקדושה

"נעים מאוד, שמי דורון", הוא פותח, והקהל צוחק. דורון שפר באמת רואה צורך להציג את עצמו. חמש אחר הצהריים, אולם במועצה האזורית חבל מודיעין, חודש אלול. שפר חורש את הארץ בתקופה הזאת. המפגש מתחיל לרוב בסדנת כדורסל (מי לא רוצה לספר ששיחק עם הישראלי הראשון שנבחר ל-NBA?) ואז עובר לשיחה פתוחה עם הקהל. בכיפה לבנה וחיוך ביישני מספר הכדורסלן המפורסם על מסלול חייו, אבל מי שמצפה להרצאה פשטנית בנוסח "כך ראיתי את האור" עשוי להתאכזב.

"בהתחלה כשהפכתי דתי חשבתי להתנתק מהכדורסל", הוא אומר לקהל, "אבל היום אני יודע שיש קשר אדיר בין משחק הכדורסל לבין משחק החיים. הספורט הוא הדת של שנות האלפיים. יש לו יכולת אדירה להשפיע על האנושות לטוב או לרע. אפשר להשתעבד לזה. הכדורסל הוא עדיין אהבה גדולה שלי, אבל אני צריך היום רק את הכדור והסל, בלי לוח תוצאות, מצלמות, קהל ולחצים אדירים. עברתי לא מעט גלגולים עם התחום הזה. אני משתדל להשתמש בו היום ככלי חינוכי, ללמד בני נוער דרך ארץ דרך המשחק. הרי על המגרש אפשר ללמוד הכול: משברים, אמונה, התמדה, יצירתיות. כל העסק יכול להפוך לא בריא כשיש תחרותיות ועומסים מוגזמים, גם אצל האוהדים וגם אצל השחקנים. אני זוכר למשל שאוהדים רבים שמחו והתרגשו כשקלעתי סל, אבל הם גם מאוד כעסו עליי והתאכזבו ממני כשהחטאתי או הפסדתי. כלומר, זוהי אהבה שתלויה בדבר. אם בטל הדבר – בטלה האהבה. היום אני מעדיף משחק שבו הלב פתוח ויש שמחה ובריאות לגוף ולנפש, בלי גלישה למחוזות קיצוניים. אני מעדיף לא להיות משועבד לתוצאה, אלא ליהנות מהדרך, שהיא העיקר".

הוא משחזר את העונות הגדולות במכבי תל אביב, בהפועל גליל עליון, בהפועל ירושלים ומתאר כמה היה לחוץ ועצבני, אבל מסביר שלא כל כך פשוט להגיע אל המנוחה והנחלה: "כשגיליתי את התורה, גיליתי שגם היא, כמו הכדורסל, יכולה להיות סם חיים ויכולה להיות סם מוות. לקח לי כמה שנים למצוא את האיזון. להבין שגם פה צריך להסתכל גם על הדרך, ולא רק על המטרה. מה זה שווה אם חזרתי בתשובה ואני לא מכבד את ההורים שלי יותר ויותר? מה זה שווה אם אני מגדל זקן אבל אשתי לא מרוצה ממני? אני זוכר שהבת שלי ראתה אותי עם כיפה ושאלה: 'אבא, אתה דתי?' ולא ידעתי מה לענות לה. מה, בגלל ששמתי כיפה אני כבר דתי? לכן אני לא אומר שכבר חזרתי בתשובה וזהו. צריך לחזור בתשובה כל יום מחדש".