המהפך של ליאת
דווקא כששהתה בחו"ל התחברה ליאת למדרשה ששכנה בקרבת המקום שבו התגוררה. "חשתי צורך להיות יהודיה בין גויים"
- מורן עגיב
- ט"ז חשון התשע"ד
כשהרב יצחק פנגר דיבר באחת ההרצאות שלו, במהלך סמינר הידברות באשקלון, על ליאת טרבלסי, חוזרת בתשובה שטיילה סביב אמריקה, כולל כל התלאות ואינספור ההשגחות הפרטיות שאירעו לה שם, ועל המהפך של 180 המעלות למדרשת נווה ירושלים, הקהל הביע התרגשות לא מבוטלת.
זכיתי לפגוש את ליאת טרבלסי, 26, בוגרת תואר ראשון בכלכלה, בעלת אהבה עזה לטיולים, עם חיוכה הגדול והמדבק במדרשה שלנו - מדרשת נווה ירושלים. סיפורה המרתק סחף אותנו, הבנות שמסביבה, להישאר ערות עד השעות הקטנות של הלילה. רצינו לשאוב ממנה, לספוג, לחוש את ההרפתקאות שעברה יד ביד עם בורא עולם. חשנו בתוך סרט מתח עם הפי אנד...
הכל התחיל בתאילנד. כשהגיעה לעיר קופנגן, בה אין בית חב"ד, החליטה ליאת לא לאכול שם מפאת הכשרות שעליה שמרה. "אכלתי טונה ולחמניות במשך חמישה ימים", היא מספרת. "ביום האחרון, לפני שיצאנו חזרה, טיילנו בחוף. חברותיי התקדמו לפניי ואני הייתי מאחוריהם. לפתע מצאתי 1,000 באט - סכום שווה ערך ל-100 ש"ח. חשתי כי הקב"ה כאילו מפצה אותי על כך שדבקתי בדרכי". אך זה לא גרם לשינוי משמעותי...
"שנה לאחר מכן, טסתי לדרום אמריקה", מספרת ליאת ועיניה בורקות, "עברתי השגחות פרטיות רבות, חשתי את מציאותו של הקב"ה עוטפת אותי ומלווה אותי בכל מקום. בזמנו הייתי בעלת חזות חילונית, אך היו לי ערכים שהקפדתי עליהם, כולל שמירת שבת וכשרות. מעבר לכך הרגשתי שאין לי מה לשנות, טוב לי כמו שאני - שומרת מסורת ותו לא. במבט לאחור אני מבינה כמה לא ידעתי מה צפון לי בהמשך.
"במשך כל הטיול הקב"ה ליווה אותנו ועזר לנו. כך לדוגמה, היינו אמורים להגיע לעיירה בצילה לפני שבת, ואירעה לנו תאונת דרכים קלה בדרך. כך קרה שהתעכבנו. ניסינו לעצור טרמפים, ורצינו להגיע לעיירה הקרובה כדי שנספיק לערוך את השבת. כשהגענו לעיירה היה כבר מאוחר מבחינת הזמן, אבל השמש כאילו נשארה במקום והרגשתי ממש שמש בגבעון דום. לא ידעתי שהשבת נכנסת שם מאוחר, מבחינתי זה היה מחזה נדיר. גם כשכבר עשינו את השבת הרגשנו את נס פח השמן, כאשר הסיר הקטן שהבאתי, שבו בישלנו את האוכל לשבת, הספיק לארבעה אנשים במשך כל השבת. פשוט אכלנו ואכלנו, והאוכל לא נגמר... גם הלחמניות שקנינו שבוע קודם לכן, כדי שיהיה לנו על מה לקדש בשבת, הזכירו לי את לחם הפנים, כי גם הן הספיקו בדיוק, ואפילו נשארו טריות. ביום ראשון גילינו שהשאריות מהלחמניות העלו עובש...".
דווקא ההקפדות של הכשרות והשבת, שעליהם כה שמרה, גרמו לליאת לתהות בינה לבין עצמה: "למה זה כל כך חשוב לי?". כשהמשיכה את הטיול לכיוון ארה"ב, לא שיערה לעצמה שזה ימשך כל כך הרבה זמן.
"הגעתי לארה"ב במטרה להישאר שם שבוע עם מינימום ציוד. הרי הגעתי מדרום אמריקה ממסע ארוך. התניידתי על ידי הסאבוואי, הרכבת התחתית של ניו יורק. באחת הנסיעות שלי, אחרי שלא ראיתי סממן יהודי תקופה ארוכה, יצא לי לראות אדם בעל חזות חרדית. חשבתי לעצמי, היי, אח שלי!, ואז הסתכלתי על עצמי. הייתי לבושה בגינס ופליז. בעצם, למה שהוא יחשוב שאני יהודיה?. המפגש הזה גרם לי להרהר לא מעט".
כשירדה מהסאבוואי הלכה לאכול באחת המסעדות במנהטן, ושם ראתה זוג חרדים דוברי עברית. היא פנתה אליהם ושאלה איך מגיעים למקום מסוים. משם התגלגלה שיחה ארוכה, ובה סיפרו לה שישנה מדרשת יהדות שנמצאת בקרבת מקום. ליאת השיבה שהיא אמורה לחזור לארץ עוד יומיים, וחשה כי היא שומרת מסורת בלבד, וממילא אין לה צורך במקום כזה.
"גיליתי שהמדרשה נמצאת שני בלוקים ליד המקום שלנתי בו. החלטתי לנסות בכל זאת, ומצאתי את עצמי מאריכה את הטיסה חזרה לארץ אחרי ששמעתי שיעור והתרגשתי לשמוע דבר תורה שמקשר אותי ליהדות, למי שאני באמת. כך, בלי ציוד, בלי בגדים, עם עבודה שמחכה לי בארץ, נשארתי שם. בהתחלה הרגשתי לבד. דיברתי הרבה עם הקב"ה, והוא מצידו ענה לי ושלח לי שליחים נאמנים שגרמו לי להרגיש שאני לא לבד. התארחתי אצל משפחות חרדיות מברוקלין, מה שלא חשבתי שיקרה. התחלתי להעמיק במצוות. הרגשתי צורך להיות יהודיה בין גויים!".בין היתר, בזמן שהותה בברוקלין, הזדמן לה לפגוש את הרב יצחק פנגר שהעביר שם שיעור יחד עם עוד מרצים. ליאת גוללה בפניו את סיפורה האישי ושאלה לעצתו. הרב המליץ לה לשוב ארצה ולהיכנס למדרשת נווה ירושלים.
כשהגיעה לארץ החלו ההרהורים של ליאת. הרי היו לה חיים ממש טובים בעבר, אז למה עליה להשתנות? בישראל ישנם בעיקר יהודים, חשבה לעצמה, לכן אולי אין סיבה לנסות להגדיר את עצמה בצורה שונה. מדוע עליה להגביל עצמה ביציאות למסיבות, בטיולים ברחבי העולם וכן הלאה? "מדוע עליי להתחיל דרך חדשה ובה לזנוח את חיי הקודמים?", הרהרה. לאור השאלות החליטה ליאת לבדוק את הדברים מהיסוד, והגיעה לסמינר ערכים. שם היא שאלה את כל השאלות שעל לבה, ולא נתנה לרבנים מנוח. "נשארתי ערה עד השעות הקטנות של הלילה. אמונה מתחילה בידיעה, הסתכלות אחרת על החיים. ישנה דרך אחת, אין איך לברוח מהאמת", היא אומרת. בסמינר פגשה בשנית את הרב פנגר, ששמח לשמוע את הבשורה הנפלאה על כך שהגיעה למדרשת נווה ירושלים.
ליאת מסכמת את התהליך בתחושותיה: "אני מרגישה שהתהליך שלי היה איטי, וממליצה לעשות תהליך המלווה בקבלה והבנה. מה שבא מהר - הולך מהר. מצד שני, אל לאדם להתמהמה. עליו לשאול את השאלות. התשובה שהוא יגיע אליה, אם יהיה כן עם עצמו, היא אחת". השאיפות של ליאת הן "לעשות את הבחירות הנכונות כפי רצון השם, לדעת בלב שלם שאני עושה את שעליי לעשות, וכמובן להקים בית של תורה".
"מעולם לא חשבתי שאתחזק", היא מסכמת, "חשבתי שמספיקה המסורת שאיתה חייתי. אבל כנראה שהדברים הקטנים שהקפדתי עליהם, הם שפתחו לי את עולם התשובה שאליו הגעתי. רציתי לבדוק את האמת מהשורש, וחשתי את הקב"ה עוטף ומלווה אותי בכל התהליך. כשבאמת רוצים, הקב"ה שולח את ברכתו, והדרך הרבה יותר קלה. הקב"ה נותן את הכוחות להתמודד עם הקשיים. החיים קצרים, נצלו אותם ותבדקו את הנושא לעומק. כשבודקים מגיעים למסקנה אמיתית אחת".