תינוק עם מצוקה נשימתית, בברית מילה אפופת מתח

האתר 'חב"ד אינפו' פרסם מכתב שכתב הרב איציק קופצ'יק, שליח חב"ד בלה-פאז שבבוליביה, שהכניס לפני כשבועיים את בנו בבריתו של אברהם אבינו. במכתב הוא מפרט את ההתמודדות הלא פשוטה של עריכת ברית במקום כל כך רחוק, ועל החשש הגדול, בשל המצב הפיזי בו השתחרר התינוק מבית החולים. היות ומדובר בעיר הגבוהה בעולם, מצבו הנשימתי של הרך הנולד לא היה טוב, והוא היה מחובר לבלון חמצן במהלך הברית.

"ההחלטה נפלה ללדת במקום השליחות. כן, ללדת בבוליביה. למה לא? יש מספיק סיבות... למה כן? קודם כל כדי לחגוג אירוע יהודי משמח עם הקהילה שלנו. הברית האחרונה בעיר התקיימה בטח לפני יותר מעשור. חוץ מזה, נסיעה של יממה פלוס הכוללת כמה טיסות וטרמינלים במצב לקראת לידה, עם כמה פיצעלעך, אינספור חבילות ועגלות ומוצצים....והעיקר, כעת אמנם זה לא 'שיא העונה' אבל עדיין מידי שבת אנחנו זוכים לארח עשרות רבות של מטיילים לשולחן השבת. אין שמחה כהתרת הספיקות, אבל להגיע להחלטה היה מאוד קשה. אך ברגע שקבלנו את תשובת הרבי "והשי"ת ימלא ימי הריון זוגתו תחי' כשורה ובנקל ותלד זחו"ק בעתה ובזמנה כשורה ובקל" (כרך ט' עמוד רפ"ב) הכל נהיה פשוט וברור והענינים התקדמו רק לטובה.

אבי ואמי, שהיו צריכים בלאו הכי לצאת ממקום שליחותם בפונה שבהודו - לצורך חידוש הויזה, החליטו החלטה גדולה, לצאת למקום הכי רחוק מהם על הגלובוס, לבוליביה.

בהשגחה פרטית מפלאה, שבוע לפני הלידה חגגנו את התספורת של בערל'ה, הבן השני. מי פלל ומי מלל, שהוריי ישתתפו בתספורת של הבן. אני בדרך כלל חוגג לבד, והם אפילו לא משתתפים בדרך כלל ברוב השמחות של הילדים והנכדים. עכשיו הם הרוויחו 'על הדרך' גם תספורת!

הלידה עברה ב"ה בשלום ובשמחה. ביום שישי אשתי הייתה צריכה להשתחרר הביתה מבית הרפואה, והנה פתאום מגלים, שרמת החמצן את התינוק נמוכה מאוד, בערך 70%. זהו כמובן בגלל הגובה הרב של העיר לה-פאז הנחשבת לעיר הבירה הגבוהה בעולם והיא שוכנת על הר המתנשא לגובה של למעלה משלושת אלפים מטר, מה שגורם לחמצן דליל ביותר.

אמא שלי לא גילתה לי, אבל מסתבר שהיא היתה די מבוהלת. בזמנו, בישראל, באחוז חמצן הרבה יותר גבוה אשפזו את אחד האחים שלי בטיפול נמרץ, ואת הנכד רוצים לשחרר עם כזה חמצן נמוך? ובכלל, למה? כל כך רחוקים, יכולנו להתמודד לבד, אבל אמא כאן...

הילד נשלח לבדיקה קרדיולוגית ואמי שוחחה עם הקרדיולוג, שלמרבה המזל מדבר קצת אנגלית (רוב האוכלוסיה כאן אינה מדברת אנגלית). מתברר ב"ה, שהכל בסדר. תינוקות שנולדים אחרי כמה דורות (!) כאן נולדים במצב גופני מתאים לזה אבל תינוקות, שמוצאם ממקום שהוא פני הים, צריכים להסתגל. וזה לוקח זמן...

אתה מבין? עם כל הלחץ לקראת שבת, שחרור היולדת, הכנת הבית חב"ד ל''שולם זוכר'' עם 100 מטיילים אני צריך להשיג בלון חמצן נייד להביא את התינוק הביתה.

היה עוד שלב באמצע. הקרדיולוג השאיר לנו את ההחלטה אם להשתחרר מיד או אחרי שבת. מה עושים? ההורים שלי למדו אותי להתיעץ תמיד עם רופא ידיד, כהוראת הרבי. רופא ידיד בבוליביה? מסתבר ש"לא תמו חסדיו". הרופא של רעייתי השליחה, שמלווה אותנו בנאמנות ובמסירות לאורך כל התקופה- הוא נשיא הקהילה היהודית כאן! הוא המליץ ב"ה חד משמעית על שחרור. כשלא השגתי בלון חמצן נייד הוא אישר שאפשר להעביר את הילד לזמן קצר ללא חמצן.

ועכשיו צריכים ל'ייבא' מוהל, למצוא טיסות, לארגן סעודה... סוף טוב, הכל טוב.

המוהל הראשון שפניתי אליו, הרב בערל סוקולוביץ' מצ'ילה, הביע מיד את הסכמתו. הכי קרוב? טיסה של ‎5-6‏ שעות ושהיה של 4 ימים עד אחרי שבת...."