חרדים

חרדי רוצח?

הוא לא חרדי! זו התשובה הפשוטה ביותר, אך גם האמיתית ביותר. בשונה מההגדרה "לא דתי" (בה נכללים כל הקבוצות הפוליטיות וכל סוגי החשיבה והמעשים), ההגדרה של "חרדי" היא מאוד ברורה: חרדי הוא מי שמקפיד על שמירת המצוות וההנהגה של הקהילה החרדית, ושומע לגדולי הדור החרדים

| י"ז אב התשע"ה |
אא

חרדי רוצח?

ארבע תשובות לשאלה זו:
1) הוא לא חרדי!
זו התשובה הפשוטה ביותר, אך גם האמיתית ביותר. בשונה מההגדרה "לא דתי" (בה נכללים כל הקבוצות הפוליטיות וכל סוגי החשיבה והמעשים), ההגדרה של "חרדי" היא מאוד ברורה: חרדי הוא מי שמקפיד על שמירת המצוות וההנהגה של הקהילה החרדית, ושומע לגדולי הדור החרדים. לכן אדם שגונב או רוצח לא יכול להקרא חרדי.

אנשים רבים מוטעים בגלל המראה החיצוני של אדם, עד כדי כך, שכאשר הם רואים ברחוב אדם עטור זקן המהלך עם כובע שחור, הם כבר בטוחים שהוא רב חשוב ופוסק הלכה. מסיבה זו הם כה מופתעים כאשר עיניהם נתקלות בעיתון בתמונה של איש עם זקן שפשע... ובכן, גם לתיש יש זקן - זה לא הופך אותו לרב.
אילו היית פוגש אדם בלבוש חרדי שהיה אומר לך "אני לא מאמין בתורה" - אני בטוח שלא היית ממשיך להגדירו בשם חרדי, ולא משנה עד כמה היה ארוך זקנו או ארוכה חליפתו. קרוב לודאי שהיית אומר לעצמך שהוא מתחזה, ואפילו שואל אותו מדוע הוא ממשיך לחבוש כיפה. בסופו של דבר כולנו מבינים בתוכנו שהלבוש רק אמור לייצג את ההשקפה הפנימית, ואדם המתכחש למדיו החרדים אינו אלא רמאי בתחפושת. למה הוא מתלבש כך? אולי נוח לו לחיות בציבור החרדי, אולי המשפחה שלו חרדית ולכן הוא מעדיף להמשיך להתלבש בדרך זו, אך אין ספק שהוא לא באמת חרדי.

באותה מידה, אם חבר אמין היה מגלה לאוזניך: "אתה רואה את החרדי ההוא שיושב שם? ראיתי אותו אוכל חזיר, הוא גם נוסע לים כל שבת"... אני מניח שגם אז לא היית חושב לרגע שמדובר בחרדי. הרי כל ההגדרה של "חרדי" מותנית בשמירת המצווה והשמיעה לגדולי הדור, וכמו שלא תוכל לומר "שומר החוק גנב", כך גם לא תוכל לומר שחרדי רצח או חילל שבת - כי מעשיו מעידים עליו.

לכן גם אי אפשר לספר כי "חרדי רצח בדם קר!", הרי טמונה כאן סתירה זועקת: אם הוא רצח, הריהו כופר בתורה ואינו מקבל את חוקי היסוד של המיגזר החרדי. חשוב להבין שלא כל מי שלבוש כחרדי הוא באמת חרדי, רק הקב"ה יודע מה מסתתר בליבו של כל אדם, כי הוא יתברך היחיד שבוחן לב וכליות. רק כאשר "חרדי" מגלה מעשים או דעות הסותרות את מדיו, נוכל לדעת על טבעו האמיתי.

שאלה: האם זה אומר שכל חרדי שעשה עבירה אחת או מחזיק טלפון סלולרי לא כשר כבר אינו חרדי? 

גם חרדים הם בני אדם, עם נסיונות ויצרים, הם לא "רובוטים"; שלמה המלך ע"ה מלמד אותנו (קהלת ז, כ): "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ולימדונו חז"ל (ברכות יט, א): "אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה - אל תהרהר אחריו ביום, שמא עשה תשובה. שמא סלקא דעתך? אלא ודאי עשה תשובה".
אז כמו בכל דבר אחר בחיים אין כאן שחור או לבן, ולמעשה רוב האנשים נמצאים בטווח האפור. רק צדיקים ותלמידי חכמים אמיתיים נמצאים בצד הלבן המובהק, היות וחוכמתם בתורה וצדיקותם בולטים לעיני כל. מצד שני, מאותה סיבה בדיוק יהיה מאוד קל להבחין במי שנמצא בצד השחור, כי הקיצוניות זועקת!
ולכן חשוב להבדיל בין חוסר הקפדה או קושי בשמירת מצוות מסויימות, לבין כפירה בתורה ומעשים איומים של רצח או גניבה. הכל תלוי בחומרת המעשה, וככל שהמעשה חמור יותר, כך רחוק יותר האדם מההגדרה של חרדי. 

אם ראיתם חרדי שלא מקפיד במאה אחוז על שמירת המצוות או השמיעה לגדולי הדור, אז תוכלו לדעת שהוא לא חרדי גמור. זה לא אומר שהוא לא חרדי בכלל, וגם לא הופך אותו למתחזה, אך גם אי אפשר לומר עליו שהוא חרדי כשר. 
לצערי ראיתי כמה בחורים חרדים שלא מדברים תמיד בנימוס, או מקבלים את השבת באיחור (מחכים עד לרגע האחרון). מכיוון שהם לא מקפידים על הפה ועל שמירת השבת לא אוכל להגדירם כחרדים גמורים, יש להם עדיין בעיות בהשקפה והם צריכים להתחזק. אי אפשר לומר שהם לא חרדים בכלל, כי את רוב המצוות הם שומרים, ובעצמם יודו שעליהם להתחזק ולהקפיד על ההנהגה החרדית של גדולי הדור. ולכן, גם אם ראיתם חרדי שהתפתה פעם ליצרו, או שמתקשה להקפיד על שמירת המצוות, זה לא הופך אותו למתחזה, ואנו נמשיך ונצפה ממנו לשוב בתשובה שלמה ולתקן את מעשיו כדי להיות חרדי ישר וצדיק. 
מצד שני, אם תשמעו על "חרדי" שגונב או מחלל שבת בסתר, לא תוכלו להמשיך לקרוא לו בשם חרדי, כי מעשה שכזה אינו רק חוסר הקפדה או חיסרון בקיום המצוות וההגדרה החרדית - אלא כפירה ביסודות ההשקפה הבסיסיים ביותר. שמעתי במו אוזני סיפור על אדם בלבוש חרדי שבמשך שנים היה מרמה אנשים וגונב מהם כספים בעורמה - מיד הבנתי שלא מדובר ב"חרדי שמעד" כי אם באדם שרחוק מן ההגדרה של חרדי כרחוק מזרח ממערב, הוא פשוט לא היה חרדי. אז במקרה שתשמעו על "חרדי" שמחלל שבת או כופר בסתר, מרמה או גונב - תוכלו לדעת בביטחון שהוא לא באמת חרדי. 

לסיכום: הכל תלוי בחומרת המעשה. בין שחור ולבן יש הרבה מאוד גוונים, אך על השחור הקיצוני לא ניתן להתווכח. כמובן שגם מי שחטא בחטאים חמורים יכול לחזור בתשובה ולקבל על עצמו להיות חרדי וצדיק, אך בהווה לא ניתן לומר על מי שמחלל וכופר ביסודות ההשקפה החרדית בשם חרדי.

 

2) הכלל, והיוצא מן הכלל.

כולם מבינים שמעשה אחד לא יכול ללמד על הכלל. כך גם כתבו חז"ל במסכת אבות (פרק ג, טו): "הכל צפוי והרשות נתונה, ובטוב העולם נדון, והכל לפי רוב המעשה".
אם נשמע כי בחברה של מיליון איש רק אדם אחד רצח בשנה האחרונה - אין ספק שנגיע למסקנה הפשוטה שמדובר בחברה מוסרית מאוד שהרצח בה נדיר. כידוע בחברה הכללית אנו שומעים על מעשי גניבה ורצח כל שני וחמישי עד כדי כך שאנשים כבר מצפים למצוא בעיתון את הידיעה על התקיפה האחרונה שהתרחשה השבוע. אז השאלה האמיתית היא לא האם מישהו רצח, אלא עד כמה הרצח נפוץ. חז"ל סיפרו לנו (סוטה מז, א) שדיני נפשות פסקו בישראל מכיוון שרבו החוטאים, עד שכבר לא היה טעם לבתי-הדין להמשיך להעניש; הרי אין מטרת התורה להרוג ולהעניש, כי אם לתקן את העולם.

אירוע "פילגש בגבעה" הוא אחד הסיפורים המזעזעים ביותר בתנ"ך, אך בו-בעת הוא יכול ללמד על הרמה המוסרית הגבוהה שהיתה לאבותינו, כי מתי שמעתם בפעם האחרונה על מלחמת אחים לאומית אשר פרצה בגלל מקרה רצח אחד בישראל? התנ"ך מספר כי שבט בנימין לא הסכים למסור לדין את הרוצחים אשר תקפו בלילה אשה אחת, ובשל כך כל בני ישראל קמו למלחמה עליהם. סיפור שכזה מוכיח כי מעשים של רצח ותקיפת נשים לא רק שלא היו נפוצים בעם ישראל, הם לא היו נתפסים בכלל על הדעת! כיום אנו שומעים לצערנו על מעשים שכאלו בכל שבוע וחודש, הכותרות זועקות והלבבות רדומים.

עד כמה שישמע הדבר מפתיע: מקרי פשע בודדים בחברה שלמה מהווים תעודת יושר. תמיד יש יוצאים מן הכלל - אך הסטטיסטיקה יכולה להוכיח את רמת המוסריות של החברה כולה.
אם תאבד ארנק עם מאות שקלים בלב תל-אביב, רוב הסיכויים הם שהארנק לא ישוב אליך. אך כל חרדי יודע שאם תאבד ארנק עם מאות שקלים בלב בני-ברק, רוב הסיכויים הם שהארנק ישוב אל בעליו. אני לא מכליל אלא מתכוון ל רוב המקרים. בין אם נרצה להודות בכך או לא - גם התגובה האישית שלנו מוכיחה את מה שאנו באמת מרגישים.

כך לדוגמה, מי שהיה מאבד טלפון סלולרי יקר בקניון לא-דתי, ללא ספק היה מתפעל מאוד כאשר היו משיבים לו את האבידה. אין ספק שהוא היה מודה למשיב האבידה מעומק הלב, מתפעל על גודל ישרותו ומספר את הסיפור הזה ברגשי התפעלות לכל מכריו. מאין לדעתכם מגיעים רגשי התודה הגדולים הללו? התשובה המתבקשת היא, מכיוון שמקרה מעין זה הוא מאוד נדיר ולא צפוי; מי שהיה מאבד טלפון סלולרי בבני ברק, לא היה מתפלא בכלל למצוא למחרת באותו מקום מודעה להשבת אבידה (ובעצם היה מופתע אם לא היה מוצא הודעה כזו). אפילו בחוף-ים חרדי תמצאו מודעות רבות על השבת אבידה, וכל נהג אוטובוס שעובד באזורים חרדים יספר לכם כיצד ילדים ומבוגרים כאחד מבקשים "ניקוב שני" רק בגלל ששכחו לנקב להם בפעם הקודמת.
שימו לב שאיני מבקש להכליל - בכל חברה יש צדיקים ולא צדיקים, גם בחברה החרדית וגם בחברה הלא-דתית. בכל חברה יש "כלל" ויש "יוצא מן הכלל", וכדי לקבוע את הרמה המוסרית של חברה מסויימת עלינו לשאול את עצמנו מהו בעצם "הכלל" ומהו "היוצא מן הכלל"... כי הרוב מעיד על הכלל. 

אם הייתם יודעים שבכיתה של עשרה תלמידים יש תשעה גנבים, אין ספק שהייתם אומרים שזו "כיתה של גנבים". נכון, לא כולם גנבים, אבל אם הרוב מתנהג כך, אנו למדים נתון מוסרי על הקבוצה בכללותה. קרוב לודאי שאם אחד מקרובי משפחתכם התמימים היה הולך לבקר בארצות הברית, הייתם מודיעים לו ברורות שעליו להתרחק מאזורים מסויימים באמריקה בשעות הלילה, גם אם אינכם רוצים להישמע גזענים.
הדבר ידוע שקיים סטריאוטיפ של פשיעה כלפי אנשים אפריקאים (שחורים) בארצות הברית, עד כדי כך שבדיחות רבות מספרות על אדם לבן שחושב כי שודדים אותו רק בגלל שהשכן השחור הגיע לביקור... אין ספק שסטריאוטיפים שכאלו הם שליליים ומעליבים עד מאוד, גם כאשר יש להם הסבר: רוב הציבור האפריקאי בארצות הברית הוא עני מאוד, מכיוון שאבותם היו עבדים מרודים. ההגיון הסטטיסטי קובע שבכל שכונת עוני הפשיעה תמיד תהיה נפוצה יותר, ולכן יהיה זה יותר מצוי להישדד או להירצח באזורים של אפריקאים באמריקה (דרך אגב, זהו אחד הנתונים המדהימים ביותר על החברה החרדית - בשונה מכל חברה ענייה אחרת בעולם, אין כל יחס סביר בין כמות הפשיעה לרמת העוני בציבור החרדי). 

באופן טבעי, כל סטריאוטיפ מבוסס על רוב סטטיסטי. מכיוון שרוב הערבים שונאים יהודים (עד כדי כך שחייו של כל יהודי יהיו בסכנה אם רק יבקר בכפר ערבי), אז נהוג לומר שערבים שונאים יהודים, גם אם קיים מיעוט ערבי שלא רוצה להזיק לנו. עובדה שאיש לא יופתע לשמוע על מחבל ערבי בישראל. אין מה לעשות - הרוב מלמד על הכלל, וזוהי המציאות, כך אנו נוהגים לחשוב גם אם איננו אוהבים להכליל.
אז כל עוד סיפור על גניבה או פשע בציבור החרדי מפתיע אותנו, וגורם לכותרות אדירות בעיתונים – הרי זו הוכחה שהחברה החרדית רחוקה ממעשים אלה. אני כמו כל חברי וקרובי משפחתי החרדים, היינו מזועזעים לשמוע סיפור על "חרדי" שפשע, מה שמוכיח כי הפשע נדיר מאוד בחברה החרדית. 

בכל כלל יש יוצא מן הכלל, ואני שמח להודיע שבחברה החרדית התנהגות פושעת או בלתי מוסרית היא יוצאת מן הכלל, ואין מקום בטוח יותר בארץ להסתובב בו ביום וגם בלילה.


3) שיגעון היא מחלה שלא פוסחת על איש.
אין כאן הרבה מקום לויכוח. מי שאינו שפוי לא אחראי למעשיו, הריהו אדם חולה שפועל לפי מצבי רוח משנים וקיצוניים. חרדים הם בני אדם, וכמו בכל חברה יש בינינו אנשים בודדים שצורכים כדורים לטיפול במחלות נפשיות. שיגעון לא קשור לרמת הדתיות של אדם (אלא רק במידה ומדובר בדת שמעודדת שנאה ואלימות). רובם לא מזיקים, אך טבע המחלה מאפשר מקרים בלתי צפויים.
מכיוון שמעשי פשיעה נדירים בחברה החרדית, אז סביר להניח שגם אנשים לא בריאים בנפשם יתנהגו בצורה מוסרית יותר בגלל צו החברה, אך הדבר נכון רק עד גבול מסויים. בסופו של דבר אדם שאינו שפוי לא מחפש סיבות רציונליות כדי להצדיק את מעשיו.
אז אם שמעתם על חרדי שרצח לאחר הצהרה בנוסח "תתפללו שהמשיח לא ימות היום" - אז מסתבר שהרצח לא היה קשור לחברה ממנה הוא בא. 
הוא לא חרדי, לא בגלל שהוא רצח, אלא בגלל שהוא מעולם לא היה מספיק שפוי כדי לבחור אם להיות חרדי או לא. כמובן שכל מקרה נידון לגופו, וצריך לבחון את רמת שפיותו של אדם לפני שמצהירים הצהרות על טבע מעשיו.
 

4) התורה והחינוך החרדי הם המוסריים ביותר - גם אם יש אנשים שסוטים ממנה!
רבי הרב יעקב סגל שליט"א הוסיף גם את הנקודה הבאה.
זו עובדה מצערת שבכל בית לא-דתי בישראל צופים מידי יום בעשרות רציחות ומעשי ניאוף מבויימים בסרטים ובטלויזיה, וילדים משחקים במשחקי מחשב שנועדו לדמות מעשי רצח ואלימות שלא יתוארו במילים. השפה לא מבוקרת, ודמות המורה שנואה על מרבית הילדים. הילדים החלשים זוכים ללעג, מועדים להיות קורבנות למעשי אלימות מן החזקים שבחבורה, כאשר כל מעשה אלימות שכזה מגובה בהתלהבות של יתר הילדים (לצערי הייתי עד למקרים שכאלו במו עיני). מעשי לחימה, קרבות וירי אקדחים קוסמים בעיני רובם, ותחומים עיוניים כמו קריאה ולימוד נחשבים בעיניהם להכרח שכייף להיפתר ממנו.
אני לא מאשים חלילה את הילדים, אלא את החינוך והתקשורת המכניסה מושגים ורעיונות בלתי הומניים לכל בית בישראל. בגלל כלי התקשורת הלא מבוקרים, אנשים לא-דתיים רגילים לשמוע על מעשי פשיעה שבכל יום, עד שהחושים כבר מתכהים. 

אך לא כך הוא המצב בציבור החרדי שניתק עצמו מהחברה הכללית, ועד היום שומר על טהרת הקודש והחינוך. בציבור החרדי אפילו העיתונים לא ידברו על מעשי רצח ואלימות, רק כדי שאוזני הילדים לא יתרגלו לשמוע על רעיונות איומים כל כך! לכן כל חרדי יהיה מזועזע רק למשמע המילה "רצח".
מספיק להכיר אפילו מעט את הציבור החרדי מתוך היכרות אישית (ולא מעיתונים אנטי-חרדים) כדי לדעת שלא קיים חינוך מוסרי יותר מהחינוך החרדי. 

בבתי ספר חרדים (תלמודי תורה וישיבות) לא תשמעו בכלל על סמים או אלימות, ונדיר מאוד שאוזניכם ישמעו בהם אפילו קללה. וחשוב לא פחות מכך - לא תמצאו בהם לעג כלפי ילדים חלשים, נכים, שמנים או מכוערים.
רק באזורים חרדים תוכלו למצוא ילדים שמנים או נכים שלא שמעו אפילו פעם אחת מישהו אומר להם איזו מילת גנאי! וזה מדהים, צריך להיות שם בשביל לראות את זה ולהאמין שמציאות כזו היא אפשרית. זו גם אחת הסיבות שחוזרים בתשובה מוצאים סיפוק רב כל כך בחברה החרדית, כי הם לומדים שלא רק שלא מדובר בחברה קיצונית או חשוכה, זו החברה האחרונה שעוד מחנכת לערכים ואהבה וכבוד.

בציבור החרדי מחנכים שלא לבייש את האחר, לא לצחוק על השני, לעולם לא להכות או לקלל. אחד מהעקרונות היסוד של החברה החרדית הוא החינוך שלא לדבר לשון הרע - לא רק שלא לשקר או להכפיש את שמו של אדם אחר, אלא גם האיסור לספר על אדם דברי אמת שיכולים לביישו! חז"ל לימדו אותנו (בבא מציעא נט, א) "המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא". מוטל עלינו להזהר בכבודו של כל אדם, וכך מלמדים את הילדים בתלמודי תורה וישיבות מגיל קטן, לא כמו שמלמדים בבתי-ספר בישראל "שיעור כללי באזרחות על כבוד האדם וחירותו", אלא כאל"ף בי"ת ממש.

הרמב"ם (ספר המדע, הלכות דעות, פרק ו) מסכם עוד הלכות רבות שלימדונו חז"ל בנושא זה, ומספר שזו מצוות עשה להדבק בחכמי ישראל כדי ללמוד ממעשיהם; מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר (ויקרא יט, יח) "ואהבת לרעך כמוך". לפיכך צריך שיספר בשבחו ולחוס על ממונו, כמו שהוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו; והמתכבד בקלון חברו, אין לו חלק לעולם הבא.

המתכבד בקלון חברו, המבייש את חברו והמלבין פניו ברבים אין להם חלק לעולם הבא; כל השונא אחד מישראל עובר בלא תעשה, ולא הזהירה התורה אלא על שנאה שבלב, ואסור לגנות חברו, ולחרפו ולבזותו; "כשיחטא איש לאיש לא ישנאנו וישתוק, אלא מצוה להודיעו ולשאול אותו למה עשית לי כך וכך, למה חטאת לי? מי שמכה את חברו נקרא רשע... ואם חזר וביקש ממנו למחול לו, צריך שימחול ולא יהא המוחל אכזרי... חייב אדם להיזהר ביתומים ואלמנות מפני שנפשן שפלה למאוד ורוחן נמוכה..."אלו יסודות בסיסיים בחינוך החרדי, ולא "שיעורים מיוחדים בחינוך" שניתנים פעמיים בשבוע. הרי ללא דרך ארץ לא יתכן בסיס ומצע להכשיר תלמידי חכמים.

מסיבה זו ילד אלים בציבור החרדי אינו מושך תשומת לב של גיבור וחזק, אלא רק מבטי רתיעה וחלחלה.
הילדים לא נושאים את עיניהם לדמויות זרוקות של אלילי זמר צעירים, אלא לדמויות של חכמים זקנים ששוקדים על תלמודם ומכבדים כל אדם. החברה החרדית היא ככל הנראה החברה האחרונה בעולם שעיניה עדיין נשואות לזקני העם הגאונים, ורצונו של כל ילד הוא להידמות לאותם צדיקים ולהיות חכם ולמדן כמותם.
בציבור החרדי מלמדים את הילד לדבר בנימוס, לכבד את ההורים, לשאת עיניו אל המורים והזקנים, לעזור לכל אדם בצרה, להזהר מחשש גזל ולהשיב אבידה - החינוך החרדי כל כך גבוה עד שרצח וגניבה אפילו לא נמצאים בלקסיקון החרדי...
ומסיבה זו, אפשר לומר בביטחון שהחרדים הם הכי מחונכים בעולם שלא לרצוח.
אבל מה לעשות, ולפעמים יש פירצה בחומת הקודש. גם חרדים יכולים להיות מושפעים מתרבות הגויים, הם עשויים להחשף לבידור לא-דתי, לקרוא עיתונים לא-דתיים ולשמוע מושגים ורעיונות שמכניסים דמיונות לראש. בכל חברה יש בעלי יצרים, וכל מה שהם צריכים בשביל ליפול היא פירצה בחומה.

אז גם אם שמעתם על מקרה בודד של חרדי שפשע, אין לתלות זאת בחברה החרדית או בחינוך החרדי - כי אין חברה וחינוך טובים מהם. במקרה של פשיעה, נאלץ לבדוק היכן נמצאת הפירצה בחומה.

דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4 (75 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

48 ש"חלרכישה

מוצרים נוספים

זוגיות עם רגש - הרב מיכאל לסרי

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

מעבר לסגולה - הרב אליהו עמר

בית אמי - הרבנית בת שבע קניבסקי

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

שבויות

לכל המוצרים