מַהִי מַכַּת חֹם?

מַכַּת חֹם הִיא מַחֲלָה הַפּוֹרֶצֶת בְּעִקְבוֹת הִצְטַבְּרוּת שֶׁל חֹם רַב בַּגּוּף – בְּעִקְבוֹת מֶזֶג הָאֲוִיר, בְּשִׁלּוּב עִם הַחֹם הָעַצְמִי שֶׁיּוֹצֵר גּוּפוֹ שֶׁל הָאָדָם כַּאֲשֶׁר הוּא מְבַצֵּעַ מַאֲמָץ גּוּפָנִי.

אֲבָל אַל פַּחַד, בְּדֶרֶךְ כְּלָל יוֹדֵעַ גּוּף הָאָדָם לְקָרֵר אֶת עַצְמוֹ הֵיטֵב, עַל יְדֵי הַזֵּעָה, שֶׁהוֹפֶכֶת לְאֵדִים וּמְצַנֶּנֶת אֶת הַגּוּף.

סַכָּנָה נִשְׁקֶפֶת רַק לַאֲנָשִׁים הַהוֹלְכִים לַעֲבֹד בְּחֹם הַשֶּׁמֶשׁ מִבְּלִי שֶׁהֵם רְגִילִים לְכָךְ (לְמָשָׁל, אֲנָשִׁים שֶׁיָּשְׁבוּ בַּמַּזְגָן בְּמֶשֶׁךְ הַקַּיִץ, וּפִתְאוֹם יוֹצְאִים לְטִיּוּל מְמֻשָּׁךְ וּמְאֻמָּץ) אוֹ אֲנָשִׁים חוֹלִים.

הִסְתַּגְּלוּת אִטִּית לַחֹם הַחִיצוֹנִי, מְנוּחָה סְדִירָה בִּזְמַן פְּעִילוּת מְאֻמֶּצֶת בַּחוּץ, שְׁתִיַּת נוֹזְלִים מְצֻנָּנִים וּלְבִישַׁת בְּגָדִים קַלִּים עֲשׂוּיִים לִמְנֹעַ מַכַּת חֹם.