אֵיךְ יוֹדְעִים הַאִם זְנָבָהּ שֶׁל לְטָאָה צָמַח לֹא מִכְּבָר?

הַלְּטָאָה הַמֻּכֶּרֶת לָנוּ בְּיוֹתֵר הִיא שְׂמָמִית הַבַּיִת, לְטָאָה גְּדוֹלָה וְיָפָה, שֶׁצָּבְעָה לָבָן-וָרֹד אוֹ לְעִתִּים חוּם-אָפֹר, וְהִיא מְנֻמֶּרֶת בִּכְתָמִים כֵּהִים. הַשְּׂמָמִית גָּרָה בְּבָתֵּי בְּנֵי הָאָדָם בְּכָל אַרְצוֹת הַיָּם הַתִּיכוֹן, בִּדְרוֹם אֵירוֹפָּה, בִּצְפוֹן אַפְרִיקָה, בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית, אָמֶרִיקָה הַמֶּרְכָּזִית וַאֲפִלּוּ בְּהֹדּוּ. בְּקִצּוּר – כִּמְעַט בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

בְּמֶשֶׁךְ שְׁעוֹת הַיּוֹם נִמְנַעַת שְׂמָמִית הַבָּתִּים מֵחֲשִׂיפָה לַשֶּׁמֶשׁ, אַךְ כְּשֶׁיּוֹרֵד הַחֹשֶׁךְ יוֹצְאוֹת הַשְּׂמָמִיּוֹת לְצַיִד, וּמְחַפְּשׂוֹת אַחַר חֲרָקִים קְטַנִּים הַמְּשַׁמְּשִׁים לָהֶן כְּמָזוֹן.

שְׂמָמִית הַבָּתִּים, כְּמוֹ הַרְבֵּה מִינִים נוֹסָפִים שֶׁל לְטָאוֹת, יְכוֹלָה לְהַפִּיל אֶת הַזָּנָב שֶׁלָּהּ כַּאֲשֶׁר הִיא חָשָׁה בִּמְצוּקָה. הַזָּנָב, שֶׁנּוֹתָר עַל הָאֲדָמָה, מִתְפַּתֵּל וְרוֹטֵט וּמוֹשֵׁךְ אֶת תְּשׂוּמַת לִבּוֹ שֶׁל הָאוֹיֵב – שֶׁמֵּנִיחַ לַשְּׂמָמִית הַמִּסְכֵּנָה לְנַפְשָׁהּ.

וְאִם כָּךְ, אֵיךְ נֵדַע הַאִם הַשְּׂמָמִית שֶׁלְּפָנֵינוּ מִתְהַדֶּרֶת עֲדַיִן בְּאוֹתוֹ זָנָב שֶׁהָיָה עַל גּוּפָהּ כַּאֲשֶׁר נוֹלְדָה, אוֹ שֶׁאוּלַי כְּבָר הִסְפִּיקָה לְהַצְמִיחַ לְעַצְמָהּ זָנָב חָדָשׁ, בִּמְקוֹם הַזָּנָב הַמְּקוֹרִי שֶׁאָבַד לָהּ?

מִתְבָּרֵר כִּי לִזְנָבָן הַמְּקוֹרִי, הָרִאשׁוֹן, שֶׁל הַשְּׂמָמִיּוֹת, עִטּוּר בְּצוּרַת טַבָּעוֹת הַמַּקִּיפוֹת אוֹתוֹ. אוּלָם, הַזְּנָבוֹת הַ'חִלּוּפִיִּים' שֶׁצּוֹמְחִים לַשְּׂמָמִית לְאַחַר שֶׁהִיא מְאַבֶּדֶת אֶת זְנָבָהּ הַמְּקוֹרִי – חֲלָקִים וְחַסְרֵי טַבָּעוֹת.