אֵיךְ חָיוּ לִפְנֵי שֶׁהִמְצִיאוּ אֶת הַמְּקָרֵר?

הַאִם שְׁאַלְתֶּם אֶת עַצְמְכֶם פַּעַם אֵיךְ הִסְתַּדְּרוּ בְּנֵי הָאָדָם בָּעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁהִמְצִיאוּ אֶת הַמְּקָרֵר? מָה הֵם עָשׂוּ כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל הָאֹכֶל שֶׁלֹּא יִתְקַלְקֵל?

הֲלֹא אִמָּא שֶׁלָּנוּ מְמַהֶרֶת לְהַכְנִיס לַמְּקָרֵר כָּל מַאֲכָל שֶׁרַק סִיֵּם לְהִתְבַּשֵּׁל – כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַלְקֵל. וּמָה עָשׂוּ אִמָּהוֹת לִפְנֵי שְׁמוֹנִים, מֵאָה וְאֶלֶף שָׁנִים, כְּשֶׁלֹּא הָיָה בַּסְּבִיבָה שׁוּם מְקָרֵר חַשְׁמַלִּי שֶׁיְּצַנֵּן אֶת הַמָּזוֹן?

רֵאשִׁית – אֵין סָפֵק כִּי לִפְנֵי הַמְצָאָתוֹ שֶׁל הַמְּקָרֵר הָיוּ הַמַּאֲכָלִים מִתְקַלְקְלִים בִּמְהִירוּת רַבָּה בְּיוֹתֵר, וּבִימוֹת הַקַּיִץ הִקְפִּידוּ הָאֲנָשִׁים לְבַשֵּׁל וְלֶאֱכֹל מִיָּד אֶת הַמָּזוֹן הַנִּצְרָךְ לָהֶם.

אוּלָם, יַחַד עִם זֹאת – גַּם אָז הָיוּ לָאֲנָשִׁים פָּטֶנְטִים שֶׁסִּיְּעוּ לָהֶם לִשְׁמֹר עַל הָאֹכֶל שֶׁלָּהֶם טָעִים וְטוֹב לְאֹרֶךְ זְמַן, אֲפִלּוּ לְאֹרֶךְ חֳדָשִׁים וְשָׁנִים! הֵם הָיוּ מְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ בְּתוֹךְ מֶלַח אוֹ בְּעֶזְרַת עָשָׁן, וּמְכִינִים לְעַצְמָם מֵעֵין 'שִׁמּוּרִים' שֶׁשִּׁמְּשׁוּ אוֹתָם לְאֹרֶךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה.

בְּנוֹסָף, הָיוּ הָאֲנָשִׁים שׁוֹמְרִים מָזוֹן בְּמַרְתְּפִים וּבְבוֹרוֹת צוֹנְנִים מִתַּחַת לִפְנֵי הָאֲדָמָה, שָׁם הַטֶּמְפֶּרָטוּרוֹת נְמוּכוֹת יוֹתֵר.