סיפורי ילדים

סוף מעשה במחשבה תחילה

באחד הימים אורי מוצא משטח סבלים מקולקל שאין בו שימוש. הוא לוקח אותו הביתה, ומנסה למצוא דרכים יצירתיות להשתמש בו. עד שהוא לומד לקח...

אא

בְּיוֹם שֶׁחֲנוּת מוּצְרֵי הַחַשְׁמַל "אוֹרוֹת" מְקַבֶּלֶת מוּצְרֵי חַשְׁמַל חֲדָשִׁים, צָצָה לָהּ בַּחֲזִית הַחֲנוּת עֲרֵמַת קַרְטוֹנִים בִּגְדָלִים שׁוֹנִים, בָּהֶם הָיוּ מֻנָּחִים מוּצְרֵי הַחַשְׁמַל. לְאַחַר שֶׁהֵם נִפְרְקוּ, כְּבָר לֹא הָיָה צֹרֶךְ בְּקַרְטוֹנִים. עַד שֶׁבַּעַל הַחֲנוּת הִתְפַּנָּה לְקַפֵּל אֶת הַקַּרְטוֹנִים, וּלְהַנִּיחָם בִּמְכוּלַת הַמִּחְזוּר הַמַּתְאִימָה לָהֶם, מוֹצְאִים כַּמָּה מֵהֶם אֶת עַצְמָם אֵצֶל אֲחֵרִים. אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לַעֲבֹר דִּירָה, לְאַחְסֵן דְּבָרִים שׁוֹנִים, וַאֲפִלּוּ לִיצִירוֹת אוּמָנוּת תַּחְבִּיבִיּוֹת.

הַקַּרְטוֹנִים בַּעֲלֵי הַמִּדּוֹת הַגְּדוֹלוֹת לֹא הָיוּ זְמִינִים בְּכָל עֵת. לַאֲנָשִׁים שֶׁהִזְדַּקְקוּ לָהֶם, זוֹ הָיְתָה הִזְדַּמְּנוּת טוֹבָה לְמַמֵּשׁ אֶת צָרְכֵיהֶם.

לְעִתִּים הָיְתָה הַסְּחוֹרָה הַחֲדָשָׁה מַגִּיעָה בַּבֹּקֶר, וּלְעִתִּים אַחַר הַצָּהֳרַיִם. הַשָּׁעָה הַזּוֹ שֶׁל אַחַר הַצָּהֳרַיִם הָיְתָה הִזְדַּמְּנוּת לַחֲגִיגָה אֵצֶל הַיְלָדִים שֶׁחָזְרוּ מֵהַלִּמּוּדִים. הַמַּרְאֶה שֶׁל מְקָרֵר אוֹ מְכוֹנַת כְּבִיסָה הַמּוּרָדִים מֵהַמַּשָּׂאִית הַגְּדוֹלָה בְּכֶבֶשׂ מְיֻחָד שֶׁעָלָה וְיָרַד בְּהַפְעָלַת חַשְׁמַלִּית, מָשַׁךְ אֵלָיו עַשְׂרוֹת יְלָדִים שֶׁעָמְדוּ וְצָפוּ בַּפּוֹעָלִים. כְּשֶׁמַּכְשִׁירֵי הַחַשְׁמַל הוּרְדוּ מֵהַמַּשָּׂאִית, וְהוּנְחוּ עַל מִשְׁטָח מְרֻבָּע בַּעַל אַרְבָּעָה גַּלְגַּלִּים גְּדוֹלִים. כָּךְ הֵם נִגְרְרוּ אֶל הַחֲנוּת בְּלִי שֶׁהַפּוֹעֲלִים יִצְטָרְכוּ לִסְחֹב אוֹתָם עַל גַּבָּם.

אוּרִי נִתְקַל בַּעֲרֵמַת הַקַּרְטוֹנִים הַמֻּכֶּרֶת בְּצָהֳרֵי יוֹם רִאשׁוֹן. הַשָּׁבוּעַ הֶחָדָשׁ שֶׁהֵחֵל כַּנִּרְאֶה הֵבִיא לַחֲנוּת "אוֹרוֹת" סְחוֹרָה חֲדָשָׁה, נִחֵשׁ. כְּשֶׁחָלַף עַל פְּנֵי עֲרֵמַת הַקַּרְטוֹנִים קָלְטוּ עֵינָיו חֵפֶץ מֻנָּח בֵּינֵיהֶם. זֶה לֹא הָיָה קַרְטוֹן. אוּרִי הִתְקָרֵב לִרְאוֹת מַהוּ הַדָּבָר, וְגִלָּה לְהַפְתָּעָתוֹ אֶת הַמִשְׁטָח הַמֻּכָּר עִם הַגַּלְגַּלִּים, עָלָיו הָיוּ הַפּוֹעֲלִים מְסִיעִים אֶת מַכְשִׁירֵי הַחַשְׁמַל.

"אוּלַי הַפּוֹעֲלִים שָׁכְחוּ לָקַחַת אוֹתוֹ?" חָשַׁב, "צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לְבַעַל הַחֲנוּת!"

פּוֹעֲלֵי הָעִירִיָּה עֲלוּלִים לֶאֱסֹף הַכֹּל לְמַשָּׂאִית הָאַשְׁפָּה, וּמוֹבִילֵי מוּצְרֵי הַחַשְׁמַל יֵאָלְצוּ לְהַזְמִין מִשְׁטָח אַחֵר, וְאוּלַי עַד שֶׁהוּא יַגִּיעַ, הֵם יֵאָלְצוּ לִסְחֹב אֶת כָּל הַמַּכְשִׁירִים הַכְּבֵדִים בְּעַצְמָם. לֹא תַּעֲנוּג גָּדוֹל!

בַּעַל הַחֲנוּת "אוֹרוֹת" חִיֵּךְ כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת הַדְּאָגָה בְּקוֹלוֹ שֶׁל אוּרִי.

"יָפֶה מִצִּדְּךָ שֶׁשַּׂמְתָּ לֵב!" הוֹדָה לְאוּרִי. "אֲבָל הַמִשְׁטָח הַזֶּה כְּבָר אֵינוֹ תַּקִּין".

"לֹא תַּקִּין?" הִתְפַּלֵּא אוּרִי.

"יֵשׁ בּוֹ סֶדֶק", הִסְבִּיר הַמּוֹכֵר, "אִי אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הוּא כְּבָר אֵינוֹ בְּטִיחוּתִי".

אוּרִי יָצָא מֵהַחֲנוּת, וּמִשְׁטַח הַגַּלְגַּלִּים עֲדַיִן נוֹתַר בִּמְקוֹמוֹ.

"חֲבָל עָלָיו!" חָשַׁב אוּרִי לְרֶגַע, וְאָז הִתְלַהֵב. הוּא הֶחְלִיט שֶׁאִם לַאֲחֵרִים אֵין בּוֹ שִׁמּוּשׁ, הוּא יוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. מָה שֶׁעָזַר לוֹ לָקַחַת אֶת הַמִשְׁטָח הוּא חֶבֶל שֶׁהִזְדַּנֵב מִמֶּנּוּ. הוּא לֹא צָרִיךְ לִסְחֹב אוֹתוֹ בְּיָדָיו, אֶלָּא רַק לִגְרֹר אוֹתוֹ, וְזֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁעָשָׂה. אוּרִי תִּמְרֵן עִם מִשְׁטַח הַגַּלְגַּלִּים כְּשֶׁהָלַךְ בַּמִּדְרָכָה. עָקַף כַּמָּה עֵצִים וּמְכוֹנִית אַחַת, וְחָלַף עַל פְּנֵי גַּן הַמִּשְׂחָקִים הַמֻּכָּר.

לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ שִׁקְשְׁקוּ הַגַּלְגַּלִּים עַל פְּנֵי הַמִּדְרָכָה בְּקֶצֶב אָחִיד. תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה עָלָה הִרְהוּר שׁוֹבָב בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל אוּרִי. הַיַּלְקוּט שֶׁנָּשָׂא עַל גַּבּוֹ הִכְבִּיד עָלָיו מְעַט. אִם יֵשׁ לוֹ מִשְׁטָח נִגְרָר, לָמָּה שֶׁלֹּא יָנִיחַ אוֹתוֹ עָלָיו, וְכָךְ יִהְיֶה לוֹ קַל יוֹתֵר. תּוֹךְ רֶגַע הוּבַל הַיַּלְקוּט אַחַר כָּבוֹד, כְּאִלּוּ הָיָה אִישִׁיּוּת חֲשׁוּבָה, וְאוּרִי הָיָה מְרֻצֶּה מֵהָרַעְיוֹן שֶׁלּוֹ.

עוֹד הוּא מִתְקַדֵּם נִתְקַל בִּשְׁנֵי חֲבֵרָיו, שֶׁאֵינָם לוֹמְדִים בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלּוֹ, אֶלָּא גָּרִים בַּבִּנְיָן בּוֹ גָּר. הוּא רָאָה אֶת הַפְּלִיאָה בְּעֵינֵיהֶם שֶׁל יְהוּדָה וְיִצְחָק.

"מֵאֵיפֹה הִשַּׂגְתָּ אֶת זֶה?" שׁוֹטְטוּ עֵינֵיהֶם עַל מִשְׁטַח הַגַּלְגַּלִּים, בּוֹחֲנִים אוֹתוֹ מִכָּל צְדָדָיו. וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁאוּרִי הִסְפִּיק לוֹמַר מַשֶּׁהוּ, הִתְלַהֵב יִצְחָק וּבִקֵּשׁ גַּם הוּא לְהָנִיחַ אֶת יַלְקוּטוֹ עַל הַמִּשְׁטָח.

"גַּם אֲנִי יָכוֹל?" הִצְטָרֵף יְהוּדָה לְבַקָּשַׁת חֲבֵרוֹ.

"אֵין בְּעָיָה!" פִרְגֵּן אוּרִי.

אָמְנָם לֹא נוֹתְרָה לָהֶם דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה עַד הַבַּיִת, אֲבָל שְׁלֹשְׁתָּם נֶהֱנוּ מֵהָעִנְיָן, וַאֲפִלּוּ הִתְחַלְּפוּ בֵּינֵיהֶם בִּגְרִירַת הַיַּלְקוּטִים. הַהִתְלַהֲבוּת שֶׁלָּהֶם לֹא פָּגָה גַּם כְּשֶׁהַמִּשְׁטָח הִתְהַפֵּךְ כְּשֶׁנִּסּוּ לָרֶדֶת בִּשְׁלֹשׁ הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁהוֹבִילוּ לַשְּׁבִיל הַקָּצָר אֶל הַבִּנְיָן שֶׁלָּהֶם, וְכָל הַיַּלְקוּטִים נָפְלוּ. הַיְלָדִים פָּרְצוּ בִּצְחוֹק, וְכָל אֶחָד הֵרִים אֶת יַלְקוּטוֹ.

אוּרִי הִשְׁאִיר אֶת מִשְׁטַח הַגַּלְגַּלִּים בְּחֶלְקָהּ הָאֲחוֹרִי שֶׁל חֲצַר הַבִּנְיָן, שָׁם חָשַׁב, אַף אֶחָד לֹא יִקַּח אוֹתוֹ. הוּא עֲדַיִן לֹא הֶחְלִיט מָה יַעֲשֶׂה אִתּוֹ, אֲבָל הָיָה בָּרוּר לוֹ שֶׁהוּא יָכוֹל לְשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ לְמִשְׂחָק בִּשְׁעוֹת הַפְּנַאי.

דֵּי מַהֵר נִמְצָא הַשִּׁמּוּשׁ הַמְּהַנֶּה, וּבְאוֹתָהּ מְהִירוּת הִתְקַבְּצוּ יְלָדִים רַבִּים סְבִיב הַחֵפֶץ הַלֹּא שִׁגְרָתִי. רַעְיוֹנוֹת לַמִּשְׂחָק לֹא חָסְרוּ. לְמָשָׁל, הָיוּ תַּחֲרוּיוֹת. יֶלֶד אֶחָד יָשַׁב עַל מִשְׁטַח הַגַּלְגַּלִּים, וְאַחַר הָיָה צָרִיךְ לִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ בְּחֶבֶל, חָבֵר אֶחָד רָכַב עַל אוֹפַנַּיו כְּשֶׁחֲבֵרוֹ יוֹשֵׁב מֵאָחוֹר. כְּשֶׁנִתָּן הָאוֹת פָּרְצוּ שְׁנֵי הַצְּדָדִים בִּמְהִירוּת קָדִימָה מִי שֶׁאָחַז בַּחֶבֶל הָיָה צָרִיךְ לָרוּץ בִּמְהִירוּת, וּלְנַסּוֹת לְהַשִּׂיג אֶת רוֹכֵב הָאוֹפַנַּיִם.

בַּתַּחֲרוּת נוֹסֶפֶת דָּחַף יֶלֶד אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיָּשַׁב עַל מִשְׁטַח הָעֵץ מֵאָחוֹר, וּמִישֶׁהוּ מִהֵר עַל הַקּוֹרְקִינֶט. גַּלְגַּלֵּי הַמִשְׁטָח לֹא אִכְזְבוּ. הֵם הָיוּ גְּדוֹלִים וַחֲזָקִים, שֶׁהֲרֵי נוֹעֲדוּ לִסְחִיבָה שֶׁל מַכְשִׁירִים כְּבֵדִים. בְּחֶנְיוֹן הַבִּנְיָן נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת חֲרִיקָה צוֹרְמִים שׁוּב וְשׁוּב, כְּשֶׁהַמִּשְׁטָח וְעָלָיו כַּמָּה יְלָדִים דָּהַר קָדִימָה.

מַהֵר מִדַּי נִמְאָס לַיְלָדִים מֵהַתַּחֲרוּיוֹת, וְהֵם הֶעֱלוּ רַעְיוֹנוֹת שׁוֹבָבִים אֵיךְ לֵהָנוֹת יוֹתֵר.

"נִרְאֶה כַּמָּה יְלָדִים אֶפְשָׁר לִסְחֹב אִתּוֹ" הִתְלַהֵב אוּרִי. שְׁלֹשָׁה יְלָדִים קָפְצוּ עַל הַמִשְׁטָח בִּמְהִירוּת כְּדֵי לִהְיוֹת הָרִאשׁוֹנִים. הַמִשְׁטָח לֹא הָיָה רָחָב, אָז הֵם נֶאֶחְזוּ זֶה בְּזֶה כְּדֵי לְיַצֵּב אֶת עֲמִידָתָם.

"קָדִימָה, אוּרִי!" קָרְאוּ הַחֲבֵרִים.

אוּרִי מָשַׁךְ אֶת הַחֶבֶל וְהִצְלִיחַ לִסְחֹב אֶת הַמִשְׁטָח עִם חֲבֵרָיו.

"כָּל הַכָּבוֹד!" דִּרְבְּנוּ אוֹתוֹ כֻּלָּם.

אוּרִי הִצְלִיחַ לְהַגִּיעַ עַד לִקְצֵה הַחֶנְיוֹן, כְּשֶׁפָּנָיו סְמוּקִים וְהוּא מִתְנַשֵּׁף מֵהַמַּאֲמָץ. הַחֶבֶל שִׁפְשֵׁף מְעַט אֶת כַּפּוֹת יָדָיו, וְהֵן הֶאֱדִימוּ, וּבְכָל זֹאת הוּא הָיָה מְרֻצֶּה שֶׁהִצְלִיחַ לַעֲשׂוֹת זֹאת.

"עַכְשָׁו נִרְאֶה אוֹתְךָ סוֹחֵב אַרְבָּעָה יְלָדִים!" דָּחֲקוּ בְּאוּרִי.

הוּא לֹא חָשַׁב שֶׁזֶּה יִהְיֶה קָשֶׁה, וְאָמְנָם הִצְלִיחַ בִּצְעָדִים מְהִירִים לְהַעֲבִיר אַרְבָּעָה חֲבֵרִים לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַחֶנְיוֹן, לְקוֹל תְּרוּעַת הַ"נּוֹסְעִים". כָּל אוֹתָם רְגָעִים הֵם נֶאֶחְזוּ זֶה בְּזֶה הֵיטֵב, כִּי מִדֵּי פַּעַם כִּמְעַט מָעֲדוּ בְּשֶׁל תְּזוּזַת מִשְׁטַח הַגַּלְגַּלִּים, וּבִגְלַל חֹסֶר הַמָּקוֹם עָלָיו.

אַחֲרֵי הַפַּעַם הַזּוֹ אוּרִי הִתְעַיֵּף, אָז הַחֲבֵרִים חִפְּשׂוּ עִסּוּק מְהַנֶּה אַחֵר לְמִשְׂחָק חָדָשׁ. לְאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא הִתְחַשֵּׁק לִסְחֹב אֶת חֲבֵרָיו.

"בּוֹאוּ לַשְּׁבִיל!" הֶעֱלָה יִצְחָק רַעְיוֹן. כָּל הַיְלָדִים מִהֲרוּ לְעֵבֶר הַשְּׁבִיל הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַבִּנְיָן. הוּא הָיָה תָּלוּל וּבְקָצֵהוּ שְׁלָשׁ הַמַּדְרֵגוֹת. הַמִּשְׂחָק עָלָה דַּרְגָּה, עָלָה בַּהֲנָאָה, וְעָלָה בַּסַּכָּנָה...

אוּרִי הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהֵעֵז לִדְהֹר עַל הַמִשְׁטָח מִקְצֵה הַשְּׁבִיל. הוּא הֵנִיחַ אוֹתוֹ לִפְנֵי הַמַּדְרֵגָה הָרִאשׁוֹנָה, הִתְיַשֵּׁב עָלָיו, וְדָחַק אֶת עַצְמוֹ לְמַטָּה. כָּל גּוּפוֹ רָעַד וְקָפַץ מֵהַיְרִידָה הַמְּהִירָה בַּמַּדְרֵגוֹת וְאַחַר כָּךְ בְּמִדְרוֹן הַשְּׁבִיל, הָיָה עָלָיו לְהֵאָחֵז הֵיטֵב, כִּי אַחֶרֶת הוּא הָיָה עָלוּל לִפֹּל. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְסוֹף הַשְּׁבִיל הָיָה צָרִיךְ לְהֵרָגַע מֵהַקְּפִיצוֹת שֶׁחָשׁ בְּגוּפוֹ.

"זֶה הָיָה כֵּיף!" שָׁמַע אֶת קְרִיאוֹת הַחֲבֵרִים מִלְמַעְלָה, אֲבָל לֹא הִצְלִיחַ לְהָגִיב. הוּא יָשַׁב עַל הַמִּשְׁטָח בְּלִי תְּזוּזָה, אֲבָל עֲדַיִן חָשׁ אֶת הַתְּנוּעוֹת הַקּוֹפְצָנִיּוֹת בְּתוֹכוֹ, כְּאִלּוּ הָיָה בִּתְנוּעָה. כְּשֶׁחֲבֵרִים בִּקְּשׁוּ גַּם הֵם לִגְלֹשׁ מִקְצֵה הַשְּׁבִיל, אוּרִי בְּקֹשִׁי הִצְלִיחַ לְהִתְרוֹמֵם מֵהַמִּשְׁטָח. גּוּפוֹ כָּאַב, הוּא רָצָה לוֹמַר לַחֲבֵרִים שֶׁלֹּא כְּדַאי לָהֶם לַעֲשׂוֹת אֶת מָה שֶׁעָשָׂה כִּי לֹא נָעִים לוֹ עַכְשָׁו. אֵין לוֹ שׁוּם הַרְגָּשָׁה מְהַנָּה, אֲבָל הֵם כְּבָר הָיוּ בְּדַרְכָּם לְמַעְלָה, כְּדֵי לִגְלֹשׁ בַּשְּׁבִיל בְּעַצְמָם.

הַפַּעַם יָשְׁבוּ עַל הַמִּשְׁטָח שְׁנֵי יְלָדִים. נָתָן וְאֵלִיָּהוּ, וּמִישֶׁהוּ דָּחַף אוֹתָם מֵאָחוֹר. כַּנִּרְאֶה שֶׁהַדְּחִיפָה הָיְתָה חֲזָקָה, כִּי הַמִּשְׁטָח זִנֵּק קָדִימָה, וְהִדַּרְדֵּר בִּמְהִירוּת לְמַטָּה. הַגַּלְגַּלִּים לֹא הִצְלִיחוּ לְהָגִיב הֵיטֵב, כִּי לֹא הָיָה לָהֶם מָקוֹם שָׁטוּחַ לְהִתְגַּלְגֵּל עָלָיו. הַמִּשְׁטָח הִטַּלְטֵל לַצְּדָדִים. זֶה הָיָה מַפְחִיד. נָתָן נִסָּה לַעֲצֹר, אֲבָל לֹא הָיָה לוֹ בְּמַה לֶאֱחֹז. מִשְׁטָח הַגַּלְגַּלִּים נִתְקַל בְּשׁוּל הַשְּׁבִיל, וְהִתְהַפֵּךְ. אוּרִי הִצְלִיחַ לִקְפֹּץ מִמְּקוֹמוֹ בִּמְהִירוּת, כְּשֶׁנָּתָן וְאֵלִיָּהוּ נֶהֶדְפוּ קָדִימָה וְנָפְלוּ. עוֹד רֶגַע וְהָיוּ פּוֹגְעִים בּוֹ.

הַיְלָדִים שֶׁעָמְדוּ לְמַעְלָה מִהֲרוּ לָרֶדֶת אֶל חַבְרֵיהֶם הַפְּגוּעִים.

"אַתֶּם בְּסֵדֶר?" נִבְהֲלוּ .

"נָתָן שִׁפְשֵׁף אֶת רֹאשׁוֹ בַּמָּקוֹם בּוֹ סָפַג אֶת הַחֲבָטָה, וְאֵלִיָּהוּ הֶחֱזִיק אֶת זְרוֹעוֹ הַכּוֹאֶבֶת. אוּרִי נִסָּה לְהַסְדִּיר אֶת נְשִׁימָתוֹ. שְׁלֹשָׁה יְלָדִים עָמְדוּ הֲמוּמִים מֵהַמִּשְׂחָק שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיֶה מְהַנֶּה. הַחֲבֵרִים הָאֲחֵרִים אֲפִלּוּ לֹא נִסּוּ לִגְלֹשׁ עִם תּוֹצָאוֹת כָּאֵלֶּה. אַף אֶחָד לֹא רָצָה לַעֲשׂוֹת זֹאת. בְּלִי לוֹמַר מִלָּה נָטַל אוּרִי אֶת מִשְׁטַח הַגַּלְגַּלִּים וְחָזַר הַבַּיְתָה. הַחֲבֵרִים עָזְרוּ לוֹ לִגְרֹר אוֹתוֹ. הֵם יִמְצְאוּ לְעַצְמָם בְּמַה לְשַׂחֵק. אֶת מִשְׁטַח הַגַּלְגַּלִּים הִתְכַּוֵּן אוּרִי לְשַׁמֵּשׁ לְתַפְקִיד אַחֵר. מָה יִהְיֶה אוֹתוֹ תַּפְקִיד, לֹא יָדַע, אֲבָל מָה שֶׁבָּטוּחַ הוּא שֶׁהַמִּשְׂחָקִים שֶׁלֹּא נוֹעָדוּ לְשַׂחֵק אִתּוֹ, יֻפְסְקוּ.

תגיות:סיפורי ילדים

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה