בשבילי נברא העולם

באותה פינה עמוקה ונסתרת בה אין דריסת רגל לאיש, הם ולבבם, יהא זה באישון לילה, לאחר יום גדוש עבודה ומורט עצבים, או שעת בוקר מוקדמת כאשר היקום כולו שקט ורגוע, או כל רגע של שקט אחר ויחשבו, ''עלי לשפר, עלי להיות טוב יותר, עדין יותר, מתחשב ומפרגן, כלפי בני משפחתי, קרוביי, עובדיי וכו'''. שהרי מי כמוהם יודע עד כמה יש צורך בכך. מילה חריפה שלא במקומה כמה מסוגלת היא לפגוע בזולת ולהשפילו, להרוס ולהחריב, והרי אתמול הייתי אני הנפגע מאחר, שלא התחשב, שלא ויתר, השפיל והכאיב. ולחש פנימי דופק בעמקי הלב, זה לא זה, כך לא צריך להיות, זה לא מתאים לך. מי יודע באיזו תחושה הוא הלך לביתו. ואז באנחת צער אתה מחליט זהו, שוב זה לא יקרה! אדע להשתלט על עצמי ולדבר את שצריך, ולא לתת דרור ללשוני.

ואז מתגנבת מחשבה, מה? אתה תתקן את העולם? האם אפשר בעולם כה אכזרי להיות שונה? הרי ''יטרפו'' אותך אם לא תהיה זאב בין זאבים. וכבר הנך נזכר שפלוני גם עשה כך, ואלמוני פוגע יותר בלשונו. ורק אני אהיה ''ילד טוב ירושלים?'' דע! אתה לבדך בעולם, עבורך נברא עולם אין איש אחר רק אתה! בכוחך וביכולתך להשפיע על כל העולם! למרות שנראה לך דבר זה כבלתי אפשרי. הנה מאמר נפלא מחכמינו, ''תולה ארץ על בלימה'' פירוש הפסוק הפשוט, הבורא העמיד את כדור הארץ בנקודה מדויקת בין השמש המדברית הקופחת והקור הסיבירי.

ממרחק של 149,000,000 ק''מ מצא בדיוק את המעלה המדויקת ליצור בה תנאי חיים, אבל יש כאן היבט רוחני נוסף, הבורא נותן זכות קיום לעולם בזכות מי שבולם פיו בשעת מריבה! וכוח לוהט, צעקות, הטחת עלבונות, ואתה שותק, יש לך בלי סוף תשובות,והוכחות, ופגיעות ביריב ואתה שותק, מצליח לרסן את פיך, בליבך פנימה מתחוללת מלחמת עולם, אל תשתוק, תענה, יחשבו שהוא צודק ואתה ''הרע'' והשקרן, ואתה שותק!! כמה כוח וגבורה צריך לרגע זה, אם הצלחת אתה נותן עכשיו את הקיום לעולם, זכותך היא המקיימת את הכל, השמיים, הארץ, בני אדם, בעלי חיים, הכל, הכל, שלך ובזכותך. ואח''כ ברגע שהוויכוח הסתיים שמרת על ''זכות השתיקה'' איזו תחושה נפלאה של שליטה עצמית, של מלכות פנימית, על עצמי, על רגשותיי ודחפיי שנראו לי כבלתי מנוצחים, הנה הם נכנעים, ככלים שבורים, שאינך מבין מדוע כה קשה היה המאבק כנגדם. ואפשר שמחר, או אפילו בעוד שעה תפרוץ מלחמה חדשה, ושוב אותם רגשות מתרוצצים, כאילו מעולם לא היית ''בסיפור הזה''. אל תיפול אל תיכנע המשך ללחום. והניצחון מובטח לך. כי כל קרב בו ניצחת צברת ניסיון, למדת ''שנשארים בחיים'' גם לאחר שתיקה זו, ואתה כמה וצמא לאותה תחושה ערבה ומתוקה שמקורה בטוהר הנשמה. תביט השמיימה ותאמר, ''השקיפה ממעון קודשך מן השמיים וברך את עמך את ישראל.