פרשת נשא לילדים

"אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה" (במדבר ה, י)

לְמֶלֶךְ אֶחָד הָיָה שַׂר יְהוּדִי חָכָם וּמֻצְלָח, שֶׁהִצְלִיחַ בְּכָל מַעֲשָׂיו וְהָיָה לְעָשִׁיר גָּדוֹל. מוּבָן שֶׁהַשָּׂרִים הָאֲחֵרִים, הַגּוֹיִים, קִנְּאוּ בּוֹ מְאֹד וְנִסּוּ בְּכָל דֶּרֶךְ לְהַכְפִּישׁ אֶת שְׁמוֹ בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ. הֵם סִפְּרוּ עָלָיו לַמֶּלֶךְ דְּבָרִים שֶׁלֹּא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ, וְנִסּוּ לְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ לְהַאֲמִין שֶׁהַיְהוּדִי גָּנַב אֶת כַּסְפּוֹ מִקֻּפַּת הַמְּדִינָה.

הַמֶּלֶךְ לֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ לַשְּׁטֻיּוֹת הַלָּלוּ, כִּי הוּא הִכִּיר אֶת הַשַּׂר שֶׁלּוֹ הֵיטֵב, וְיָדַע עַד כַּמָּה הוּא יָשָׁר וְהָגוּן. "אַתֶּם מְדַבְּרִים מִתּוֹךְ קִנְאָה", אָמַר הַמֶּלֶךְ לַשָּׂרִים הַגּוֹיִים, וְשָׁלַח אוֹתָם מֵעַל פָּנָיו.

אֲבָל הַשָּׂרִים לֹא הִפְסִיקוּ. שׁוּב וָשׁוּב אָמְרוּ לַמֶּלֶךְ שֶׁיִּבְדֹּק וְיִוָּכַח בְּכָךְ שֶׁהַשַּׂר הַיְהוּדִי גּוֹנֵב מִמֶּנּוּ. בַּסּוֹף נִכְנַע הַמֶּלֶךְ וְקָרָא לַשַּׂר שֶׁיָּבוֹא אֵלָיו לַחֲקִירָה.

חָקַר הַמֶּלֶךְ אֶת הַשַּׂר: "כַּמָּה רְכוּשׁ יֵשׁ לְךָ?"

עָנָה הַשַּׂר: "מִילְיוֹן דּוֹלָר". אֲבָל הָאֱמֶת הָיְתָה שֶׁהָרְכוּשׁ שֶׁלּוֹ הָיָה שָׁוֶה פִּי עֶשֶׂר!

הַמֶּלֶךְ יָדַע שֶׁלַּשַּׂר יֵשׁ הַרְבֵּה יוֹתֵר כֶּסֶף. הוּא כָּעַס עָלָיו מְאֹד, וְצִוָּה שֶׁיָּבִיאוּ לָאַרְמוֹן אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ שֶׁל הַשַּׂר הַיְהוּדִי. כְּשֶׁהֵבִיאוּ אֶת הָרְכוּשׁ סָפְרוּ וּבָדְקוּ, וְרָאוּ שֶׁהַשַּׂר שִׁקֵּר, וְשֶׁהָרְכוּשׁ שֶׁלּוֹ שָׁוֶה פִּי עֶשֶׂר מֵהַסְּכוּם שֶׁהוּא אָמַר! עַל הַשֶּׁקֶר הַזֶּה לֹא יָכֹל הַמֶּלֶךְ לִסְלֹחַ לוֹ, וְהוּא צִוָּה שֶׁיִּזְרְקוּ אֶת הַשַּׂר לְבֵית הַסֹּהַר וְיִקְבְּעוּ תַּאֲרִיךְ לְהַעֲמִיד אוֹתוֹ בְּמִשְׁפָּט.

כְּשֶׁהִגִּיעַ יוֹם הַמִּשְׁפָּט, הֵבִיאוּ אֶת הַשַּׂר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. "אֵיךְ הֵעַזְתָּ לְשַׁקֵּר כָּךְ?" שָׁאַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ, "הֲרֵי זֶה בָּרוּר שֶׁיֵּשׁ לְךָ רְכוּשׁ פִּי עֶשֶׂר מִמַּה שֶּׁאָמַרְתָּ!"

אָמַר הַיְהוּדִי: "לֹא שִׁקַּרְתִּי, הַכֹּל אֱמֶת. אֲנִי רָגִיל תָּמִיד לִרְשֹׁם בְּפִנְקָס מְיֻחָד אֶת הַמַּעֲשֵׂר שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לִצְדָקָה. כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁאַל אוֹתִי כַּמָּה שָׁוֶה הָרְכוּשׁ שֶׁלִּי – עָנִיתִי אֶת הַסְּכוּם שֶׁכָּתוּב בְּפִנְקַס הַצְּדָקָה שֶׁלִּי, כִּי זֶה בֶּאֱמֶת הָרְכוּשׁ שֶׁנִּשְׁאָר תָּמִיד שֶׁלִּי, וְאַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לָקַחַת אוֹתוֹ מִמֶּנִּי. וּשְׁאָר הָרְכוּשׁ? אֲנִי אַף פַּעַם לֹא יוֹדֵעַ אִם הָרְכוּשׁ הַזֶּה יִשָּׁאֵר בַּיָּדַיִם שֶׁלִּי אוֹ לֹא. הִנֵּה, הַמֶּלֶךְ רוֹאֶה שֶׁכָּל הָרְכוּשׁ נִלְקַח מִמֶּנִי עַכְשָׁו. וּמַה נִּשְׁאָר לִי? הַכֶּסֶף שֶׁנָּתַתִּי לִצְדָקָה – הַזְּכוּת שֶׁלּוֹ שְׁמוּרָה לִי בַּשָּׁמַיִם לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים..."

כְּשֶׁרָאָה הַמֶּלֶךְ אֶת פִּנְקַס הַצְּדָקָה וְאֶת מַה שֶּׁכָּתוּב בּוֹ, צִוָּה לְהַחֲזִיר לַיְהוּדִי אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ, וְהֶחֱזִיר אוֹתוֹ לְמַעֲמָדוֹ כַּשַּׂר הָאָהוּב וְהֶחָשׁוּב בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ.

כָּךְ, מַסְבִּיר רַבִּי זַלְמָן סוֹרוֹצְקִין, צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְיַחֵס לְכַסְפּוֹ. עָלֵינוּ לָדַעַת, שֶׁרַק מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לִצְדָקָה נִשְׁאָר שֶׁלָּנוּ לְתָמִיד. שְׁאָר הַכֶּסֶף אֵינוֹ שֶׁלָּנוּ, וּכְלָל לֹא בָּרוּר שֶׁיִּשָּׁאֵר אֶצְלֵנוּ. זֶה מַה שֶּׁכָּתוּב: "אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה" – מַה שֶּׁהָאָדָם יִתֵּן לַכֹּהֵן, לִדְבַר מִצְוָה, "לוֹ יִהְיֶה" – זֶה יִשָּׁאֵר שֶׁלּוֹ לְתָמִיד, וְאִישׁ לֹא יוּכַל לָקַחַת מִמֶּנּוּ אֶת הַמִּצְוָה, שֶׁהִיא הָרְכוּשׁ הָאֲמִתִּי שֶׁל הָאָדָם.