סיפור אמיתי: קופסת הטבק
האיש העשיר והנכבד שסירב לתת לעני להתכבד מקופסת הטבק המהודרת שלו, לא שיער לעצמו שבשל כך הוא יהפוך לעני בעצמו. הוא גם לא שיער מה ייעץ לו הבעל שם טוב על מנת לחזור למעמדו הקודם...
- עודד מזרחי
- י"ב חשון התשע"ד
איש נכבד ומופלג בעשירות ישב פעם בבית הכנסת במקומו הקבוע בכותל המזרח, והוציא - כדרכם של עשירים - קופסת טבק מהודרת. הוא הריח את הטבק וכיבד את אלה שישבו לצידו. ליד הפתח ישב עני אחד, וכאשר ראה כי העשיר מכבד את כולם, ניגש אף הוא להתכבד מהטבק. כאשר ראה אותו העשיר, סגר במהירות את הקופסא, והעני נאלץ לחזור למקומו בבושת פנים.
מאותו הרגע ואילך, החל מזלו של העשיר לרדת מטה עד שנאלץ לחזר על הפתחים, ואילו מזלו של העני נסק מעלה והוא הפך לעשיר מופלג. תושבי העיר הכירו את העשיר שהתרושש ולכן כיבדוהו ונתנו לו יותר צדקה מכפי שנתנו לעניים מן השורה. במשך הזמן התחבר העשיר לשעבר לחבורת עניים שנדדה ממקום למקום והתפרנסה מהצדקה, ולבו היה שבור לגמרי מרוע מזלו.
יום אחד הגיעו למז´יבוז´, מקום מושבו של רבי ישראל בעל-שם-טוב. הגבאי של הבעש"ט נהג לתת לכל עני סכום קצוב, וכאשר הגיע עני מיוחס יותר, שאל את רבו כמה לתת לו. כאשר הגיעה חבורת העניים נתן לכל אחד, ובתוכם העשיר שירד מגדולתו, את הסכום המוקצב, אבל הוא סרב לקבלו בטענה שבכל מקום נותנים לו יותר. הגבאי השיב שאם הוא עומד על שלו, יהיה עליו להמתין עד שישאל את רבו.
הגבאי נכנס לבעש"ט, שהורה להעניק לעשיר לשעבר סכום נכבד. הפעם סרב לקבלו באמרו שאינו רוצה שום נדבה, אלא להיפגש עם הרבי. הוא נכנס לבעש"ט וסיפר לו כל מה שאירע עמו, על כך שהיה עשיר גדול וכעת ירד ממרום פסגתו, ולבסוף ביקש ברכה.
הבעש"ט שאלו אם הוא זוכר את המקרה, שבו ביקש העני לקחת מעט טבק מקופסתו, ואז סגר לפניו את הקופסא בגורמו לעני בושת פנים גדולה, וגילה כי באותה שעה פסקו בשמים שכל עשירותו תעבור לאותו עני וכי הוא יהיה עני במקומו. העני השיב כי הוא זוכר היטב את המקרה, וגם יודע שמאז החל מזלו לרדת מטה. ואז שאל:
"האם יש לי איזו תקנה?"
הבעש"ט השיב: "תקנתך היחידה היא, שתבקש מאותו אדם טבק להרחה והוא יסרב. רק אז תוחזר כל עשירותך, אבל אם הוא ייתן לך להריח, כל העשירות תישאר אצלו".
הבעש"ט העניק לעני נדבה הגונה, ברכו, והוא הלך לדרכו עם בני חבורתו הקבצנים.
העני נצר את דברי הבעש"ט בלבו ולא גילה אותם לאיש. לאחר שחזר למקום שבו התגורר האדם שזכה בעשירותו, נודע לו, כי בעוד זמן קצר ישיא את בתו ויפזר הרבה נדוניה עבורה. ועוד נודע לו, שהוא עורך סעודה גדולה לעניים ביום החופה. העני המתין במקום עד שהגיע יום הנישואין.
אל החתונה הגיעו בני משפחה ואורחים רבים והוכן שולחן ערוך בכל טוב עבור עניי העיר. העני התיישב כמובן בין יתר העניים. באמצע הסעודה רקד כל הקהל בשמחה רבה, וגם אבי הכלה עלה על השולחנות לרקוד עם המחותנים.
העני קם וניגש לעבר בעלי השמחה הרוקדים במרץ לקול מחיאות כפיים של כל הסובבים. אבי הכלה פנה לעברו בעודו רוקד ושאל:
"מה רצונך, יהודי?"
לבו של העני פעם בחוזקה:
"ברצוני להריח טבק!"
ואז הפסיק אבי הכלה את ריקודו, חיפש היטב בחליפתו עד שהוציא ממנה קופסת כסף, פתחה והגישה לעני...
העני ראה זאת ומיד נפל והתעלף. אבי הכלה נבהל מאוד והחוגגים הפסיקו את הריקוד וניסו להעיר את העני. לאחר שהצליחו להשיב את רוחו, שאל אבי הכלה את העני מדוע התעלף.העני נרגע מעט והחל לספר לאבי הכלה את כל הסיפור, איך שסגר לפניו את קופסת הטבק ומאז ירד מזלו מטה מטה עד שנאלץ לחזר על הפתחים. עוד סיפר לו על דברי הבעש"ט, שגילה כי אין לו תקנה אלא לבקש מהעשיר שעלה לגדולה טבק, ואם יסרב, כל העשירות תוחזר לבעליה...
כאשר שמע זאת אבי הכלה הפסיקו מיד ואמר:
"עליך להפסיק מיד לחזר על הפתחים ואני אתן לך את כל צרכיך!"
מיד נתן לו סכום גדול כדי שיביא את בני משפחתו. לאחר מכן רכש עבורו בית נאה, והעניק לו מדי שבת בשבתו כל מה שהיה דרוש לו.
הסיפור נכלל בספרו של עודד מזרחי, "עין רואה", בהוצאת "ראש יהודי".