חדשות בארץ

הרב עובדיה יוסף: ועכשיו לילדים

בקרוב יצא לאור "המאור הגדול", ספר ילדים מאויר ומרשים על חיי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, פרי עטו של הסופר הרב אברהם אוחיון. קבלו הצצה לפרק השלישי בספר: מדוע דחה מרן את הניתוח? וצפו באיורים

אברהם אוחיוןלמעקב
ח' כסלו התשע"ד|11.11.13|10:58

אא

כְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנִים קֹדֶם פְּטִירָתוֹ, עִם הִתְקָרְבוֹ לְגִיל שְׁמוֹנִים, חָשׁ מָרָן בְּלִבּוֹ. הוּא אֻשְׁפַּז בְּבֵית הַחוֹלִים, וְהָרוֹפְאִים הַמֻּמְחִים שֶׁבְּדָקוּהוּ, קָבְעוּ כִּי עָלָיו לַעֲבֹר צִנְתּוּר.

בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל מָרָן חָרְדוּ לִשְׁלוֹמוֹ, אוּלָם הָרוֹפְאִים הִרְגִּיעוּ וְהִבְטִיחוּ כִּי כַּעֲבֹר כַּמָּה יְמֵי אִשְׁפּוּז יָשׁוּב מָרָן לְאֵיתָנוֹ וִישֻׁחְרַר לְבֵיתוֹ.

הַנִּתּוּחַ נִקְבַּע לְיוֹם מְסֻיָּם, וּבְבָקְרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם בִּקְּשׁוּ הָרוֹפְאִים לְהָכִין אֶת מָרָן לִקְרַאת הַנִּתּוּחַ.

אוּלָם אָז פָּנָה מָרָן אֶל הָרוֹפְאִים וּבִקֵּשׁ מֵהֶם בַּקָּשָׁה יוֹצֵאת דֹּפֶן. "אָנָּא, תְּנוּ לִי חֻפְשָׁה שֶׁל שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת מִבֵּית הַחוֹלִים. וּבְעוֹד שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת אָשׁוּב לְכָאן, עַל מְנָת לַעֲבֹר אֶת הַנִּתּוּחַ".

"מַדּוּעַ זָקוּק הָרַב לְחֻפְשָׁה בַּת שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת?" תָּמְהוּ הָרוֹפְאִים בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם, אוּלָם הֵם כַּמּוּבָן לֹא הֵעֵזּוּ לְהַבִּיעַ אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם בִּפְנֵי מָרָן. הֵם אִשְּׁרוּ אֶת דְּחִיַּת הַנִּתּוּחַ, וּמָרָן יָצָא לְבֵיתוֹ, מְלֻוֶּה בִּבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ הַקְּרוֹבִים.

וְאָכֵן, כַּעֲבֹר שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת בְּדִיּוּק שָׁב מָרָן לְבֵית הַחוֹלִים. הַנִּתּוּחַ בֻּצַּע בְּהַצְלָחָה, וְהַכֹּל הָלַךְ לְמֵישָׁרִין.

אוּלָם, מָה עָשָׂה מָרָן בְּאוֹתָן שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת? וּמַדּוּעַ נִזְקַק לְאוֹתָהּ חֻפְשָׁה מוּזָרָה?

וּבְכֵן, הַסּוֹד הִתְגַּלָּה לְאַחַר שֶׁמָּרָן הִתְעוֹרֵר מִן הַהַרְדָּמָה. וְכָךְ סִפֵּר מָרָן לִבְנֵי בֵּיתוֹ: "יוֹדְעִים אַתֶּם? לִפְנֵי תְּקוּפָה מְסֻיֶּמֶת הוּבְאָה לְפָנַי שְׁאֵלָה חֲמוּרָה בְּעִנְיָנָהּ שֶׁל אִשָּׁה עֲגוּנָה. זוֹ אִשָּׁה, שֶׁבַּעֲלָהּ עָזַב אוֹתָהּ לַאֲנָחוֹת, וּבְמֶשֶׁךְ שָׁנִים הִיא מְצַפָּה לִפְסַק הֲלָכָה, שֶׁיַּתִּיר אוֹתָהּ מִכַּבְלֵי עֲגִינוּתָהּ, כְּדֵי שֶׁהִיא תּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ בְּחַיֶּיהָ".

"בַּתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה עָסַקְתִּי בְּכָךְ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת רַבּוֹת, וְכִמְעַט שֶׁהִצְלַחְתִּי לְהַתִּיר אֶת הָאִשָּׁה", סִפֵּר מָרָן בְּהִתְרַגְּשׁוּת, "אוּלָם אָז נִקְבַּע מוֹעֵד הַנִּתּוּחַ, וְנֶאֱלַצְתִּי לְהַפְסִיק מִכְּתִיבַת הַתְּשׁוּבָה, וּלְהִתְאַשְׁפֵּז בְּבֵית הַחוֹלִים".

"מִתְּחִלָּה חָשַׁבְתִּי, שֶׁלְּאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר, בְּעֶזְרַת ה, אַשְׁלִים אֶת הַמְּלָאכָה. אוּלָם כַּאֲשֶׁר הִתְקָרֵב מוֹעֵד הַנִּתּוּחַ, אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: וְכִי מִי מַבְטִיחַ לִי שֶׁאֵצֵא מִכָּאן? וּמָה יִהְיֶה עַל אוֹתָהּ עֲגוּנָה אֻמְלָלָה, אִם הַנִּתּוּחַ לֹא יַצְלִיחַ חַס וְשָׁלוֹם?

"בִּקַּשְׁתִּי, אֵפוֹא, לִדְחוֹת אֶת הַנִּתּוּחַ בְּשָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת, וּבְמֶשֶׁךְ אוֹתָן שָׁעוֹת סִיַּמְתִּי אֶת תְּשׁוּבָתִי בְּעִנְיָנָהּ שֶׁל הָעֲגוּנָה. וּבָרוּךְ ה, נִמְצָא הַפֶּתַח לְהַתִּירָהּ! וְרַק אָז נִגַּשְׁתִּי לַנִּתּוּחַ, בְּלֵב רָגוּעַ...".