פרשת ניצבים לילדים: "סְמַיִיל"

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם... לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹקֶיךָ (דְּבָרִים כ"ט, ט'-י"א). "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם" - זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְזֶהוּ לְעָבְרְךָ בִּבְרִית, כַּמְבֹאָר בַּגְּמָרָא (ר"ה ט"ז.) שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי עוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם".

הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ, אֵרַע בְּסוֹף יָמָיו שֶׁל הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי אֲבִיגְדוֹר מִילֶר זַצַ"ל. בַּיָּמִים שֶׁלִּפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, נִגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדִי, וּבִקֵּשׁ לְקַבֵּל עֵצָה - "יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כֵּיצַד אָכִין אֶת עַצְמִי כָּרָאוּי לִקְרַאת יוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא? מָה הָרַב מְיָעֵץ לִי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לִזְכּוֹת בַּדִּין?"

הֵשִׁיב לוֹ הָרַב בְּמִלָּה אַחַת: "סְמַיִיל" (תְּחַיֵּךְ).

הַיְּהוּדִי הָיָה בָּטוּחַ שֶׁהַגָּאוֹן רַבִּי אֲבִיגְדוֹר, לְרֹב זִקְנוּתוֹ, לֹא שָׁמַע הֵיטֵב אֶת שְׁאֵלָתוֹ. הוּא קֵרֵב אֶת פִּיו לְאָזְנֵי הָרַב, וְאָמַר: "יִתֵּן לִי הָרַב בְּבַקָּשָׁה עֵצָה, כֵּיצַד אוּכַל לִזְכּוֹת בַּדִּין?".

וְהַתְּשׁוּבָה חָזְרָה עַל עַצְמָהּ: "סְמַיִיל"!

הַיְּהוּדִי, הַמֻּפְתָּע עֲדַיִן, הָיָה בָּטוּחַ שֶׁהָרַב לֹא הֵבִין אֶת שְׁאֵלָתוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַדְרָכָה לִקְרַאת פּוּרִים, אֶלָּא לִקְרַאת יוֹם הַדִּין, וְחָזַר וְשָׁאַל בַּשְּׁלִישִׁית - מַהִי הַהֲכָנָה לִקְרַאת יוֹם הַדִּין?

וְשׁוּב, הָרַב בְּשֶׁלּוֹ - "סְמַיִיל!".

בִּקֵּשׁ הַיְּהוּדִי: "אָנָּא, יַסְבִּיר לִי הָרַב בְּבַקָּשָׁה - מָה הַכַּוָּנָה "לְחַיֵּךְ"? אֶל מִי לְחַיֵּךְ?".

עָנָה לוֹ הַגְּרָ"א מִילֶר: "אַתֶּם חוֹשְׁבִים כִּי לְרֹב זִקְנוּתִי לֹא הֵבַנְתִּי אֶת הַשְּׁאֵלָה?... אֲפָרֵשׁ שִׂיחָתִי: כַּיָּדוּעַ לְךָ, כָּל בַּעַל עֵסֶק, עוֹשֶׂה מִדֵּי סוֹף שָׁנָה "מַאֲזָן שְׁנָתִי", כְּדֵי לִבְדּוֹק הַאִם הָעֵסֶק מַרְוִיחַ אוֹ לֹא.

הָיָה פַּעַם עָשִׁיר גָּדוֹל, בַּעַל רֶשֶׁת חֲנֻיּוֹת הַמְפֻזָּרוֹת בְּכָל רַחֲבֵי הַמְּדִינָה, שֶׁבְּסוֹף אַחַת הַשָּׁנִים אָסַף אֵלָיו אֶת מְנַהֲלֵי הַסְּנִיפִים, וּבָחַן הֵיטֵב אֶת נְתוּנֵי כָּל הַחֲנֻיּוֹת; אֵלּוּ מוּצָרִים הִכְנִיסוּ רְוָחִים נָאִים, וְאֵלּוּ מוּצָרִים כְּדַאי לְהוֹרִיד מֵהַמַּדָּפִים, אֵלּוּ מוּצָרִים חֲדָשִׁים יֵשׁ לְיַבֵּא, וְכֵיצַד נִתָּן לְיַעֵל אֶת הַשֵּׁרוּת לַלָּקוֹחוֹת. בֵּין הַשְּׁאָר, דָנוּ אַנְשֵׁי הַהַנְהָלָה בְּפִטּוּרֵי עוֹבְדִים בְּכַמָּה סְנִיפִים.

בַּעַל רֶשֶׁת הַחֲנֻיּוֹת גִּלָּה שֶׁבְּאַחַד הַסְּנִיפִים, יֵשׁ יוֹתֵר מִדַּי הַרְבֵּה עוֹבְדִים, וּמִשֶּׁכָּךְ הֶחְלִיט לְפַטֵּר חֵלֶק מֵהֶם. הוּא הִתְחִיל לַעֲבֹר בִּפְנֵי מְנַהֵל הַסְּנִיף עַל רְשִׁימַת הָעוֹבְדִים וְקָבַע: "עוֹבֵד זֶה בַּחוּץ, עוֹבֵד זֶה נִשְׁאָר, עוֹבֵד זֶה בַּחוּץ...", לְפֶתַע, קוֹטֵעַ אוֹתוֹ הַמְנַהֵל בְּנִימָה חַד-מַשְׁמָעִית: "אוֹתוֹ אִי אֶפְשָׁר לְפַטֵּר!".

"מַה מְיֻחָד בָּעוֹבֵד הַזֶּה?", שָׁאַל בַּעַל הַבַּיִת. וְהַמְנַהֵל הִסְבִּיר לוֹ: "הוּא אָדָם רִוְחִי מְאֹד לָעֵסֶק! אֶת כָּל הַלָּקוֹחוֹת הַבָּאִים בְּשַׁעֲרֵי הַחֲנוּת, הוּא מְקַבֵּל בִּלְבָבִיּוּת וּבִמְאוֹר פָּנִים מְיֻחָד בְּמִינוֹ; בְּעִקְּבוֹת הַחִיּוּךְ הָרָחָב שֶׁנָּסוּךְ עַל פָּנָיו, וְהַהַרְגָּשָׁה הַטּוֹבָה שֶׁמַּעֲנִיק לְכָל לָקוֹחַ, מַגִּיעִים לַסְּנִיף לָקוֹחוֹת רַבִּים, וּמִשְׁתַּכְנְעִים לִקְנוֹת מִמּוּצְרֵי הַחֲנוּת. גַּם כְּשֶׁהוּא "תָּפוּס" מֵחֲמַת טִפּוּל בְּלָקוֹחַ, אֲנָשִׁים מַמְתִּינִים עַד שֶׁיִּתְפַּנֶּה, מֵחֲמַת יַחֲסוֹ הַחַם וְחִיּוּכוֹ שׁוֹבֵה-הַלֵּב...".

"כָּעֵת הֵבַנְתָּ? - סִיֵּם רַבִּי אֲבִיגְדוֹר מִילֶר - פַּעַם בְּשָׁנָה, בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה, עוֹרְכִים בַּשָּׁמַיִם "מַאֲזָן" - כָּל בָּאֵי עוֹלָם עוֹבְרִים לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ כִבְנֵי מָרוֹן. וְהַקָּבָּ"ה מַחְלִיט מִי נִשְׁאָר כָּאן, וּמִי, חָלִילָה, עוֹזֵב אֶת הָעוֹלָם...

אֲבָל אֶחָד שֶׁמְּחַיֵּךְ וּמַלְבִּין שִׁנַּיִם לְכָל אָדָם, שֶׁעוֹשֶׂה טוֹב לִבְרִיּוֹתָיו שֶׁל הַקָּבָּ"ה, וּבְעִקְּבוֹת נְעִימוּת הֲלִיכוֹתָיו, הָאֲוִירָה הַחַמָּה וְסֵבֶר הַפָּנִים הַיָּפוֹת שֶׁלּוֹ, בָּאִים גַּם אֲחֵרִים וּמִתְקָרְבִים לַה' יִתְבָּרַךְ - אֶחָד כָּזֶה נִצָּל מִ'פִּטּוּרִין'... מֵעַתָּה תָּבִין, כִּי עֵצָה טוֹבָה וַהֲגוּנָה נָתַתִּי לְךָ לִקְרַאת יוֹם הַדִּין...".

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי 2", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין